שתיית יין שנגע בו מחלל שבת

כתב הבה"ג (הל' שחיטת חולין, הו"ד באו"ז ח"א הל' שחיטה סוף סי' שסז) שמומר לע"ז ולחלל שבת בפרהסיא עושה יינו יין נסך.
וכך הביא גם הב"י (יו"ד סי' קיט ד"ה כתב הרשב"א) בשם הרשב"א מפי רבינו יונה, שאם הוחזק בשלש פעמים ובפני עשרה הרי דין יינו יין נסך, וכן כתב בחידושי הר"ן בסוגיין.
והנה בתשובות בנין ציון החדשות (סי' כג) כתב על פושעי ישראל שבזמנינו, יש לדון אם אין להם דין אומר מותר שהוא רק קרוב למזיד, אחר שבעוה"ר פשתה הבהרת לרוב עד שנעשה חלול שבת אצל רובם כהיתר, ויש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום, ואח"כ מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן.
והרי מחלל שבת נחשב כמומר מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא, ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית, וזה הרי מודה בתפילה וקידוש על מעשה בראשית.
ומה גם בבניהם אשר קמו תחתיהן, אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומין ממש לצדוקין שלא נחשבו כמומרים אעפ"י שמחללין שבת, מפני שמעשה אבותיהן בידיהם והם כתינוק שנשבה לבין עובדי כוכבים.
ולכן לענ"ד אף שהמחמיר להחשיב נגיעת יין של הפושעים הללו לסתם יינם תבוא עליו ברכה, אכן גם המקילים יש להם על מה שיסמוכו, אם לא שברור לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל יחד, שזה ודאי חשיב כמומר גמור ואוסר יין במגעו.
ובשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' קכא) סמך ע"ז להלכה וכתב, וראיתי בשו"ת בנין ציון החדשות שבזה"ז שמתפללים בשבת, ומודים בבורא עולם, ומלים בניהם, ונוהגים בגיטין וקידושין, שהם עיקרי הדת, יש להקל שלא יהא מגעם עושה יין נסך, ע"ש, וה"נ בנ"ד לענין מחלל שבת שאפה מצות מצוה. ובאחיעזר (חלק ד סי' לז) גם סמך להלכה על תשובה זו.
אולם בשו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' עד) לא הסכים להקל כדברי הבנין ציון, והביא את הסברא שהזכיר שיש מחללי שבת שמתפללים ומקדשים קידוש היום ולכן אין להחשיבם ככופרים, ודחה זאת שמה מועיל שמתפללים ומקדשים אם אח"כ מחללים שבת בפרהסיא, וכי יש שביתה לחצי שבת, וכתב על פסקו של הבנין ציון, ישתקעו הדברים ולא יאמרו להקל ע"י זה במגע יינו וזה פשוט.
ובשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' כ) כתב, ויותר מהקולא של הבנין ציון מצאתי בתשובות רבנו הרמב"ם (בסוף אגרת השמד), שכתב וזל"ק: וג"כ אינו ראוי להרחיק מחללי שבתות ולמאוס אותם אלא מקרבם ומזרזם לעשות המצוות, וכבר פי' רבותינו ז"ל שהפושע אם פשע, ברצונו כשיבוא לבית הכנסת להתפלל מקבלים אותו ואין נוהגין בו מנהג בזיון, וסמכו על זה מדברי שלמה ע"ה (משלי ו ל וברש"י פסוק לה) לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, אל יבוזו לפושעי ישראל שהם באים בסתר לגנוב מצוות, ע"כ.
אמנם כתב השבט הלוי שכל זה אינו במקום שרוב הקהל הם פוקרים ומחללי שבת, שפשוט שאסור להיות בחברתם כיון שלהם השליטה בכל הענינים וגם יש חשש שימשך אחריהם, ובפרט הבנים הקטנים הרואים לפניהם קהל כזה.
וגם דברי הבנין ציון הנ"ל נראים חדשים ביותר ויש מקום לצרפם בענין נגיעת יין של מחללי שבת בזמן הזה, אבל חלילה להיות אחד עם קהל כזה. וכן מדברי הרמב"ם אינו ראיה שמותר להתחבר אתם ולהיות בחברתם, מפני שהוא מדבר ג"כ בנידון שיראי ה' ידם על העליונה, והם רוצים לקרב גם אלו שבעוונותיהם פירשו מעדת ה', אבל לא כן המצב עכשיו בעו"ה שרבו הפורצים ויראי ה' אינם מתקבלים עליהם, לכן טוב שיפרוש מהם והמונם.
עוד כתב השבט הלוי (ח"ב סי' קעב) שמ"מ צ"ע רב אם שייך זה באה"ק שאין לומר תינוק שנשבה לבין העכו"ם, ואם כי הוא תינוק שנשבה לבין החופשים מבני עמינו ה' ירחם, מ"מ מי לא יודע משבת קודש.
ביהודה יעלה (יו"ד סי' נ) העלה שאין לדון את מחללי השבת שאוסרים היין במגעם אלא אם העידו עליהם בבית דין שחיללו את השבת בפני עשרה ישראל, וכן נקט באבני צדק (יו"ד סי' ס). אך בשו"ת ערוגת הבושם (או"ח סי' עז) ובמנחת אלעזר (ח"א סי' עד) חלקו עליו. כך גם נקט בשו"ת לבושי מרדכי (או"ח ח"א סי' קיא) ואף הוכיח שדעת החת"ס בזה היפך דברי המהרי"א, והוסיף לבסוף שגם המהרי"א לא כתב כן רק בנתפשט בקול בעלמא שפלוני מחלל שבת, אבל מחלל שבת בפרהסיא ממש גם המהרי"א מודה שא"צ לעדות. ובשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' מח) סמך על דברי המהר"י אסאד לעניין דיעבד, ועיין בשו"ת בצל החכמה (ח"ה סי' עו).
ועיין בשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' קכ) שדן בנידון מחלל שבת שספק אם נגע ביין או לא, והתיר מסברא שמפני שכל האיסור הוא מצד בנותיהם, וכאן הלא אין איסור לשאת את בנותיהם ובמקום ספק בודאי שאין לאסור. וראה לעיל (ג.) בעניין חילוני אם הוא בכלל תינוק שנשבה.