שבירת לחם בעל צורה בשבת
כתב הרמ"א (או"ח סי' שמ ס"ג), שאסור לשבר עוגה שכתב עליה כמין אותיות, אף על פי שאינו מכוין למחיקה אלא לאכילה, שסוף סוף הרי הוא מוחק. והפוסקים דנו אם יש לחלק בין אותיות העשויות מחומר אחר והן כתובות על גבי העוגה לבין אותיות החקוקות בעוגה עצמה או בולטות ממנה, ואם יש לומר שכאשר האותיות עשויות מהעוגה עצמה אין בזה איסור מחיקה משום שאותיות אלו אין שם כתב עליהן אלא זוהי צורת העוגה עצמה.
ובמשנה ברורה (ס"ק טו) הביא הסכמת האחרונים בשם מהר"ש הלוי, שאם הכתיבה היא מהעוגה עצמה בדפוס או בידים מותר, שאין שם כתיבה עליה וממילא לא שייך בזה מחיקה. אך בדעת החזון איש יש מפרשים שלא הותר למחוק אלא בצורות החקוקות במאכל, אבל אם חקוקות בו אותיות יש איסור מחיקה בשבירתו (ארחות שבת ח"א פט"ו הערה לו בשם כמה פוסקים).
ובמור וקציעה (סי' שמ) כתב שעוגות שיש עליהם ציורים או אותיות מגוף העוגה שנעשו בדפוס או בידים בגוף העיסה אין בית מיחוש לשברם ולאכלם. והביא ראיה מלחם הפנים שיש לו פנים הרבה, וכמבואר בסוגייתנו שעל כן נקרא לחם הפנים לפי שהיו לו פנים, ופירש המור וקציעה דהיינו שהיתה לו צורה ממש, ואף על פי כן אכלו אותו בשבת ולא חששו לאיסור מחיקה, ומוכח שאם הצורה היא מגוף המאכל אין בשבירתו משום מחיקה. וכן כתב עוד בשאילת יעב"ץ (סי' קמ) שמלחם הפנים מוכח כדברי מהר"ש הלוי שהובאו בכנסת הגדולה, שאין איסור מחיקה באותיות הנעשות בדפוס.
ובמשנת יהודה (שבת פי"א הט"ו) הקשה על ראייתו, שהרי נחלקו הראשונים בביאור הפנים שהיו ללחם הפנים, רש"י (ד"ה שיהא) כתב שני פירושים, פירוש אחד שהיו לו דפנות, ועוד פירוש שהיו לו זויות והן הן הקרנות. והרמב"ם (תמידין ומוספין פ"ה ה"ט) פירש שהיו מרובעים והיו להם פנים רבים, והרלב"ג (שמות כה ל) חידש שהלחמים לא היו מרובעים אלא בעלי שמונה צלעות, ארבע לצידי החלה ועוד ארבע באלכסון, ובכך היו ללחם שמונה פנים [ועיין מה שכתב בזה בתשב"ץ (שו"ת, ח"א סי' קלד)]. ולפי כל אלו הדרכים אין ביאור סוגייתנו שהיו ללחם פנים בצורה מיוחדת שיש לחשוש בשבירתה למחיקה, וקשה איך הוכיח מכאן היעב"ץ שאין איסור מחיקה באותיות הנעשות בדפוס.
וכתב שדברי היעב"ץ מתבארים לפי מה שכתב בסידורו (בית נא סדר לחם הפנים), כיצד מעשה לחם הפנים וכו', כל חלה מהן מרובעת שנאמר 'לחם הפנים', שיהיו לו פנים רבים. אורך כל חלה מהן י' טפחים. רחבה ה' טפחים. ועביה טפח. וקרנותיה כמין קרנות מזבח הן עשויות מביא בצק ומדביק בד' זויות הלחם שבעה אצבעות. השולחן ארכו י"ב טפחים, ורחבו ו' טפחים. נותן אורך החלה על רוחב השולחן, נמצאת החלה יוצאת שני טפחים מכאן ושני טפחים מכאן, וכופל את היוצא מכאן ומכאן. וישאר בין שני הקצוות רווח באמצע. נמצא הלחם בצורת מרובע כחי"ת הפוכה שיש לו ב' כותלים נצבים על שטח התושבת משני צדדי ארכו. ומבואר לפי דבריו, שלחם הפנים היתה של צורה ממש, דהיינו צורת אות ח' הפוכה, ואם היה איסור במחיקת אותיות הנעשות בדפוס היה אסור לשברם בשבת, וממה שהותר לשברם מוכח שאין איסור במחיקת אותיות הנעשות בדפוס, וכמו שכתב בשאילת יעב"ץ ובמור וקציעה.
