קצירה לפני הפסח בזמן הזה
במשנה מבואר שחמשת מיני דגן אסורים בקצירה לפני העומר, ודנו האחרונים אם איסור זה נוהג גם בזמן הזה שאין בית המקדש קיים.
בשו"ת שאגת אריה (החדשות דיני חדש סי' ח) כתב, שאע"ג שאיסור הקצירה קודם לעומר תלה אותו הכתוב בהקרבת העומר, שנאמר (ויקרא כג י) 'ראשית קצירכם', ודרשו בגמרא בסוגייתנו, שיהיה הוא תחלה לכל הנקצרים, מכל מקום אפילו בזמן הזה שאין קרבן עומר אסור לקצור קודם שהאיר המזרח של יום ט"ז ניסן.
וכתב שכן משמע מדברי הרמב"ם (תמידין ומוספין פ"ז הי"ג) שכתב שאסור לקצור בארץ ישראל מין מחמשת מיני תבואה קודם לעומר, שנאמר 'ראשית קצירכם' שיהיה תחילה לכל הנקצרים, וממה שלא כתב שאיסור זה אינו נוהג אלא בזמן שבית המקדש קיים, מוכח שאפילו בזמן הזה אסור.
ומה שכתב הרמב"ם 'קודם לעומר' הוא כיון שנקט לשון משנתינו, אבל לעולם האיסור הוא גם כשאין מקריבים את העומר. אך מסיק שכיון שלהלכה קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא, דינה של ארץ ישראל בזמן הזה הוא כדין חוץ לארץ בזמן המקדש, שאין בה איסור קצירה.
וכן כתב בהגהות הרש"ש (במשנתינו) שנראה שבזמן שאין בית המקדש קיים מותר לקצור, ואיסור הקצירה תלוי בהקרבת העומר וכלשון הפסוק. וכתב שבזה מדוקדק לשון משנתינו שאיסור החדש הוא לפני הפסח ואיסור הקצירה הוא לפני העומר, שאיסור חדש אינו תלוי בהקרבת העומר ונוהג גם בזמן הזה, ולכן כתבה המשנה שהוא נוהג לפני הפסח, אבל איסור הקצירה אינו נוהג אלא בזמן שמקריבים את העומר, ולכן כתבה המשנה שאסור לקצור לפני העומר. ועיי"ש עוד.
אך בשפת אמת (ד"ה ומלקצור) כתב גם כן שנראה שגם בזמן הזה אסור לקצור קודם העומר, וטעמו משום שמא יבנה בית המקדש במהרה אחרי שיקצור, ונמצא שביטל הכתוב 'ראשית קצירכם'. וגם במלבושי יום טוב (ח"ב קונטרס חובת קרקע סי' יא) האריך לדחות דברי השאגת אריה, וכתב שלענין הקרבת העומר לא בטלה קדושת הארץ גם בזמן הזה, וראויה היא להבאת העומר, ולכן אסור לקצור קודם שהאיר המזרח גם בזמן הזה.
וכן נקט במשכנות יעקב (יו"ד סי' סז ד"ה ויש למצוא), שאיסור הקצירה תלוי באיסור חדש ולא בהקרבת העומר, ולכן בכל מקום שנוהג איסור חדש, נוהג גם איסור הקצירה לפני ט"ז ניסן.
ובשו"ת מנחת שלמה (ח"ג סי' קנח אות כא) כתב, שבשיטה מקובצת (להלן פד.) מבואר בשם ר"י שאיסור קצירה נוהג גם בזמן הזה, ואפילו בחוץ לארץ, שהכל חשוב 'ממקום שאתה מביא'. והאחרונים שהקילו בדבר לא ראו דברי השיטה מקובצת, ואם היה לפניהם היו מודים לאסור. ועיי"ש שדן למעשה אם יש להקל בעמקים ובחו"ל.
