קנייה בחנות של מחללי שבת
במגן אברהם (או"ח סי' שיח סק"ב) הסיק, שאדם שבישלו עבורו בשבת אפילו במזיד, מותר לו ליהנות מכך למוצאי שבת. וכך העלה המשנה ברורה (שם סק"ה) למעשה.
בשו"ת כתב סופר (או"ח סי' נ) העיר שמכל מקום אין הדברים אמורים אלא במי שבישל בשבת בדרך מקרה, אבל מי שמבשל באופן קבוע בשבת עבור אחרים, וכגון בעל פונדק שמחלל שבת ומבשל בקביעות בשבת, אסור למי שנתבשל המאכל בשבילו לאוכלו, כמו למבשל עצמו, והוא קנס שקנסו חכמים, ואף למי שלא נתבשל בשבילו אסור לאכלו תבשיל זה.
מדבריו מבואר שאסור לאדם לקנות מאכל שמיוצר בשבת, אולם כתב בחוט השני (ח"ב עמוד מא) שאם לא ידוע על מוצר פלוני שנעשה בחילול שבת וכמו שמצוי כיום במפעלים גדולים שמחללים שבת ואי אפשר לדעת באיזו יום הם עשו את המוצר, יש לסמוך על רוב, ואין לאסור לקנות ממפעלים אלו מטעם 'מעשה שבת'.
ומכל מקום כתב שמבואר בכתב סופר שאף במקום שאין בזה חשש הנאה ממעשה שבת, יש בזה איסור משום מסייע ידי עוברי עבירה ולפני עוור לא תתן מכשול.
בנידון זה ידועה תשובת הקהילות יעקב (ליקוטים ח"ב סי' ז) שנשאל בענין בית חרושת של מלט אשר הוא מחלל שבת, האם מותר לקנות מסחורתו. והשיב שלכאורה יש לאסור לקנות ממנו אף מהתוצרת הנעשית בחול, מכיון שאם היו כל היראים נמנעים מלקנות אצלו, היה ממעט בחילול שבת הן בפחות פועלים והן בפחות שעות עבודה. וא"כ נמצא שכל קונה וקונה מסייע ממש שיחלל שבת יותר, ולכן יש בזה איסור לפני עיוור מדאוריתא. וכתב שם שכן הוכיח החזו"א מהמבואר במסכת מועד קטן (יז.) שהמכה בנו הגדול עובר בלפני עיוור לא תיתן מכשול, והיינו טעמא משום שע"י הכאתו, מתעורר אצל הבן הרצון שיעבור על כיבוד אב ואם. וה"ה הכא ע"י קנייתו, מסבב רצון והסכמה לבעל הבית חרושת שימשיך בעבודתו גם להבא.
ומכל מקום כתב בחוט השני (שם) שכל זה הוא רק באופן שע"י ששומרי השבת יימנעו מלקנות מהמפעל שמחלל שבת, ישפיעו בזה על בעלי המפעל שיפסיקו מלחלל שבת, אולם אם לא יהא בכך כל השפעה אין בזה איסור משום מסייע ידי עוברי עבירה.
