נתינת צדקה בניסיון אם יתעשר
כתב הרמ"א (יו"ד סי' רמז ס"ד) שהצדקה מעשרת, ואסור לנסות הקב"ה כי אם בדבר זה, שנאמר (מלאכי ג י) 'ובחנוני נא בזאת' וגו', ויש אומרים שאין לנסות אלא בצדקה ולא בשאר מעשר. וכתב בפתחי תשובה (סק"א) בשם המשנת חכמים (מזמאשטאט, סי' ד סק"ב עמ' יז. ד"ה זולת, בדפו"ח עמ' לב), שמה שמותר לנסות במעות מעשר היינו אם עושה על מנת להתעשר ומנסה אם התעשר, אבל בשביל טובה אחרת כמו בשביל שיחיו בניו וכדומה אסור לנסות.
והקשה בדברי סופרים (סופר, סי' קיט) מה הטעם לחלק ביניהם, שהרי כתב הפרישה (ס"ק יד) שהטעם שמותר לנסות על עשירות הוא משום שבודאי יתעשר כמו שאמרו (שבת קיט.) עשר בשביל שתתעשר, והרי גם על שאר דברים הבטיחנו הכתוב, כמו שנאמר (משלי כא כא) 'רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד'. [ובמשנת חכמים נקט שבשאר דברים לא מצאנו בפירוש בכתוב שהקב"ה ימלא בקשתו, ולכן כתב שאסור לנסות בהם].
ותירץ על פי דברי המהר"ם שיף הנ"ל, שבמקום שלשון הכתוב מורה שמצווה על הדבר אין בו איסור, ולכן הותר לנסות את דברי שלמה כיון שאמר 'לך אל נמלה', ואם כן יש לומר שדווקא לענין עשירות מותר לנסות, כיון שלשון הכתוב הוא 'ובחנוני נא בזאת'. אבל בשאר דברים שאין לשון הכתוב כן, אסור לנסות, אף על פי שבודאי תתקיים הבטחת הכתוב, שלא הותר לנסות אלא במקום שהכתוב מצווה על כך.
