לימוד תורה שבכתב בלילה

ידועים דברי האר"י ז"ל (שער המצוות פרשת ואתחנן) שלימוד תורה שבכתב בלילה מעורר דינים, ועל כן אין ראוי ללמוד תורה שבכתב בלילה, אלא יעסוק אדם בתורה שבכתב ביום ובתורה שבעל פה בלילה, [מלבד בליל שישי שהוא מכין לשבת והרחמים מתעוררים בו ויכולים לקרא מקרא אף בלילה]. והו"ד בבאר היטב (או"ח סי' רלח סק"ב). וכן כתב הריקאנטי (פרשת יתרו ד"ה ודע כי צריך), שצריך האדם לעסוק בתורה שבכתב ביום, ובתורה שבעל פה בלילה, דבר כפי ענינו, וכמובא בפרקי דרבי אליעזר (פמ"ו) שכל אותם ארבעים יום שעמד משה רבינו בהר היה קורא מקרא ביום ושונה בלילה.
והחיד"א בברכי יוסף (או"ח סי' רלח סק"ב) הביא כן בשם האר"י, והביא מקור לדבר ממאמר חז"ל במדרש (תנחומא תשא לו) מנין היה יודע משה אימתי יום, אלא כשהקב"ה היה מלמדו תורה בכתב היה יודע שהוא יום, וכשהיה מלמדו על פה משנה ותלמוד היה יודע שהוא לילה. אמנם העיר שאין זה מופת חותך, כי ממדרש זה למדנו רק שמקרא הוא מדת יום, אך עדיין יש לומר שכשם שאנו לומדים משנה ותלמוד ביום אף שמשה רבינו לא למדה אלא בלילה, כמו כן נלמד מקרא בלילה אף שמשה רבינו לא למדה אלא ביום. [ועוד כתב בשו"ת ים הגדול (סי' ח), שאין ראיה מוכחת ממאמרי חז"ל, כי פשוטן של דברים הם, שזמן המקרא ביום מפני שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בעל פה וצריך לקרותן מתוך ספר ולא לכולם יש נרות בלילה, וידועה העניות הגדולה שחיו בה רוב חכמי התלמוד, ולא היה הנר מצוי להם כמוכח בכמה מקומות בש"ס, ולכן אין זמן מקרא אלא ביום שיכולים לקרות מתוך הספר, ובלילה קבעו זמן לתורה שבעל פה שלא ניתנה ליכתב. וכן כתב הרד"ל בביאורו לפרקי דרבי אליעזר (פמ"ו אות י)].
ובשו"ת כנף רננה (מין כנף סי' מד) כתב, שהמקור לדבר זה שמשנה אפשר ללמוד אף ביום אבל מקרא אין לומדים בלילה, הוא מתבאר פשוט מהגמרא בסוגייתנו בענין קטרוג הירח, שהקב"ה אמר ללבנה שתמשול ביום ובלילה, אמרה לו, נר בצהרים אינו מאיר, וא"כ תורה שבעל פה שהיא מידת לילה ניתן לה ממשלה גם ביום בדומה ללבנה, מה שאין כן תורה שבכתב שהוא מידת יום הרי היא בדומה לחמה השולטת רק ביום, ואין לה ליכנס במידת לילה כדי שלא יתעורר קטרוג הירח. ולפי זה מובן גם מה שאמרו חז"ל שכשלמד הקב"ה עם משה רבינו משנה היה יודע שהיא לילה, ואף שאפשר גם ללמוד משנה ביום, אך מאחר שביום מאיר אור הגדול שהוא המקרא, אז לא מועיל האור של משנה שהיא המאור הקטן לממשלת הלילה, ורק בלילה היה מאיר אור המשנה.
והוסיף בשו"ת כנף רננה, שלפי ביאור זה, אף בציבור אין לקרות מקרא בלילה, שהרי משה שקול כנגד כל ישראל וזכותו גדולה מזכות הציבור, והקדוש ברוך הוא עצמו למדו תורה, ואעפ"כ לא היה מלמדו מקרא בלילה.
אמנם בשו"ת אבני צדק (יו"ד סי' קב) נשאל מאחד שהתחיל ללמוד בלילה פרשה חומש עם רש"י לפני פשוטי עם, ולבו נקפו מחמת הוראת האר"י ז"ל שלא ללמוד מקרא בלילה, והשיב שהרי טעם הדבר שאין לומדים מקרא בלילה מבואר במשנת חסידים (מסכת השכיבה פ"א ס"א) כי המקרא עומדת בעשיה מקום תגבורת הדינים ואין ראוי לעוררם בזמן שליטתם שהוא לילה, ולפי זה מבאר שברבים מותר ללמוד מקרא בלילה, מפני שהרבים זכותם גדולה וזכותם מעבירה מעת דין לעת רצון, ובפרט כשלומד עם פשוטי עם שגומל חסד לנפשם וגמילות חסדים מהפכת מידת הדין למידת הרחמים, ונעשה אז עת רחמים ורצון ובודאי מותר ללמוד מקרא. ואף שגם משה רבינו זכותו גדולה, מכל מקום למד עמו הקב"ה בלילה רק משנה כדי להורות לכל אדם מישראל כיצד ינהג בלימודו.
עוד כתב בשו"ת אבני צדק בשם ספר משנת חסידים (שם), שרק מקרא בלי פירוש מעורר דינים. וכן כתב ביסוד ושורש העבודה (שער ו פ"ב) שאזהרת האר"י ז"ל היא רק על הקורא פסוקים בלא פירוש, אבל עם פירוש רש"י אפשר ללמוד. ובשו"ת ויחי יעקב (או"ח סי' ט) הביא מעשה רב מרבו הרה"ק ר' יחיאל מאיר מגוסטנין, שפעם אחת בא אצלו בלילה ופגשו בלמדו חומש עם תלמידו, ואמר לו התלמיד ששמע ממנו שנצטוה כן מאת האדמו"ר מקאצק זצ"ל, וביאר לו הרה"ק מגוסטנין שהאזהרה היא רק על לימוד המקראות לבד בלא פירוש רש"י.
ובספר יפה ללב (ח"א סי' רלח סק"ג) צידד לומר שרק על חמשה חומשי תורה אמרו המקובלים שאין לקרות בלילה, אבל נביאים וכתובים מותר. אך החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"ב סי' כה) כתב, שהמקובלים נמנעים מלקרות תהלים בחול כל זמן שלא האיר היום, והביא בשם המקובל מהר"ש שרעבי זצ"ל, שהיה מפקפק על מה שנהגו בתי כנסיות לקרות תהלים סמוך ליום כשעדיין לילה, והיה אומר שאולי אין תהלים בכלל זה, ונשאר הדבר בספק בידו. וראה עוד בשו"ת יוסף אומץ (סי' נד). ובשו"ת רב פעלים (ח"ב או"ח סי' ב) כתב, שהואיל והרש"ש עצמו הסתפק אם תהלים בכלל אזהרת האר"י ז"ל, לכן אנו נזהרים שלא לקרות תהלים קודם עלות השחר, אך אם אנו רואים אנשים שקוראים תהלים באשמורת אין אנו מוחים בידם, ורק הבא לשאול אנו אומרים לו שלא יקרא תהלים אלא תורה שבעל פה, כי שב ואל תעשה עדיף.
ובשו"ת מי יהודה (או"ח סי' כב) ובשו"ת ויחי יעקב (שם) כתבו, שאף אם אמנם אזהרת האר"י היתה על כל התנ"ך, מכל מקום האזהרה היא דווקא כשקורא הפסוקים בדרך לימוד, אבל אם אומרם לשם תפילה ותחנונים אין צריך להימנע מזה, ולכן אפשר לומר תהילים בלילה בעת צרה או לצורך רפואת חולים.
יש לציין לשער הציון (סי' רלח סק"א) שהביא דברי הבאר היטב שאין לקרוא מקרא בלילה, ובפרי מגדים (שם מש"ז סק"א) משמע שיכול לקרוא מקרא בלילה. וכתב שאף להמחמירין אין בזה איסור, אלא שלכתחילה יותר טוב ללמוד מקרא ביום.