יציאת צדיקים מהעיר בשעת סכנה

בגמרא מובא שחיל השלטון בא לפומבדיתא, וברחו רבה ורב יוסף, ורבי זירא שאל אותם בדינה של בהמה שחסר הכבד שלה, וכינה אותם בשם 'ערוקאי'.
וכתב החתם סופר (דרשות, ח"ב דרוש לח' תמוז תקס"ט ד"ה הנה בשיעורא) [בהיותו מחוץ לעיר מחמת המלחמה שהיתה בפרעשבורג, כמבואר בארוכה בספר הזכרון של החת"ס], שבלמדו סוגיא זו ראה מעשה ונזכר הלכה, כי שמע שבהיות ק"ק פראג במצור לפני ששים שנים רצה הגאון בעל הנודע ביהודה לצאת מהעיר, ולא הניחוהו מנהיגי העיר לצאת. ומה שרצה לצאת מהעיר מובן הוא, כי אין לעמוד במקום סכנה, והעומד במקום סכנה מנכים לו מזכויותיו.
ומה שמנהיגי הקהל מנעו ממנו לצאת הוא כיון שרצו שזכותו תגן בעדם, כי ראוי למנהיגם של ישראל למסור נפשו ולהשליכה מנגד עבור עמו, ולא להניחם בסכנה ולצאת להמלט על נפשו.
אך רבים חולקים על דעתם של מנהיגי פראג, שכן בהיות ק''ק מענץ במצור לפני כמה שנים שלחו את גאונם הגאון מו"ה חיים הרש זצ"ל לפרעשבורג, וכן עשו אנשי ק''ק קאבלענץ לרבם מו"ה זיסקינד גונדרש ז''ל, וכשבאה פרנקפורט במצור שלחו את בעל ההפלאה לק"ק הענויא. וטעמם כדי שלא יהיה להם למשא כבד בעת צרותם, והרי גם במקום שהוא שם יתפלל עליהם ויגן ויושיע בכל האפשר, ומה תועלת תהיה להם אם גם הוא יצטער. ומלבד זאת יש גם סגולה ביציאתו של הצדיק מהעיר, כי בטלטול גדול העיר ינוצח השונא, וכנרמז בכתוב (במדבר י לה) 'ויהי בנסוע הארון' שהוא התלמיד חכם (יומא עב:), על ידי זה יתקיים 'קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך'. ונמצא שיש כאן מחלוקות בין הנהגת מנהיגי ק"ק פראג להנהגת הקהלות הגדולות האחרות הללו.
ובזה ביאר החתם סופר המשא ומתן בסוגייתנו, שרבה ורב יוסף סברו שהצדיקים צריכים לברוח מן העיר, כיון שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים (ברכות ה:), ולכן יותר תתקבל תפילתו של הצדיק אם לא יהיה בעיר בתוך העם וצרתם, וטוב להם לברוח. ורבי זירא סבר שלא טוב עשו בכך, ולכן קרא להם 'ערוקאי' לשון גנאי, וגם רמז להם דבר זה במה שהכזית של ההגנה צריך להיות במקום המרה והצרה, ועל ידי כך יגן עליהם, ולא בהיותו במקום אחר. ומסקנת הגמרא כדברי רב אדא בר אהבה שלא כן, אלא כזית שאמרו במקום חיותא, והיינו שהצדיק המגן עליהם צריך להיות במקום החיים ולא במקום סכנה. ועיי"ש בהמשך הדרוש שהחתם סופר מתאונן בענוותנותו שדברים אלו צודקים בצדיקים היוצאים מעירם כדי להגן עליה במה שיתפללו עליה במקום שאין בו סכנה, אך הוא אינו בגדר זה, עיי"ש.
וע"ע בצרור החיים המבואר (אות רנט בהערה), שכתב שכמנהגו של החתם סופר בזה שיצא ממקום הסכנה, כן עשה גם רביה"ק מסאטמאר זי"ע, שלא הסכים להצלתו מעמק הבכא רק מפני שקיוה שיוכל יותר להציל ולפעול כאשר לא ימצא תחת יד הרשע, ורק לתועלת הכלל, שזה כל חיות צדיק יסוד עולם. ומכל מקום חזקה על צדיקי עולם שמקיימים 'וירא בסבלותם' (שמות ב יא) כנזכר אצל משה רבינו ע"ה, שנתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם (רש"י שם) ונושא בעול עם חבריו (אבות פ"ו מ"ו), ומסופר על החפץ חיים שלא שכב במטה בשנות מלחמת העולם מפני שבני ישראל היו מפוזרים על פני השדה בלי משען ומשענה.