טריפה אם יכולה לחזור לכשרותה
בסוגייתנו מבואר שבהמה שנטרפה אינה חוזרת לכשרותה לעולם, והקשו הפוסקים, שהרי מבואר לעיל (מח.) שאם ניקבה הריאה הרי היא טריפה, ואם החור נסתם בבשר שבין הצלעות היא חוזרת לכשרותה. ונאמרו בזה כמה תירוצים.
הרשב"א (להלן עו. ד"ה ולענין) תירץ, שאם היא נתרפאת מעצמה כמו ריאה שנסתמה עם בשר, הרי היא חוזרת לכשרותה, אבל אם לא נרפאה מעצמה אלא שאדם ריפאה, גם אם נרפאה אינה חוזרת לכשרותה. וכעין זה כתב הרא"ש (פ"ד סי' ז) שדעת רחוקה היא לומר שטריפה יכולה לחזור להכשירה על ידי אדם, אבל ריאה מעצמה היא חוזרת לבריאותה.
[ויעויין להלן בפניני הלכה (עו:) דברי הר"ן בדרשה (הדרוש השישי) בטעם החילוק, שאם הקב"ה שם רפואה, הרי מסלק את המחלה וכאילו מעולם לא נחלתה, אבל כשרופא מרפא אינו מסלק את המחלה, אלא מרפא את החיות מכאן ולהבא, ולכן אין הטריפות מסתלקת].
הר"ן (לעיל יא. ד"ה הני) תירץ, שבהמה שנטרפה פעם אחת, שוב אינה נכשרת כמבואר בסוגייתנו, אלא שלא כל הנקבים שבריאות שוים, יש מהם שמטריפים את הבהמה ויש מהם שאינם מטריפים, והסימן איזה נקב מטריף, שאם לאחר זמן הנקב נסתם, נתברר למפרע שנקב זה לא הטריף את הבהמה, ואילו היינו בקיאין בכך היינו אפילו קודם שתעלה בו סירכא היינו מכשירין אותה, ורק בגלל שאין אנו יודעים איזה נקב מטריף ואיזה אינו מטריף, לכן אנו מטריפים את כל הנקבים שיש בריאות קודם שנסתמו.
ובשו"ת נאות דשא (סי' קכז ד"ה שוב) תירץ, שאם הטריפה נעשתה מעצמה, אז יש לה רפואה, אבל טריפות שנעשה בידי אחרים, שהכאב הוא גדול יותר, לטריפה כזו אין לה רפואה.
ובחלקת יואב (סי' ז) תירץ על פי מה שכתב הרמב"ם (שחיטה פ"ה ה"ב-ג) ששמונה מיני טריפות נאמרו למשה בסיני, אולם בתורה לא כתוב בפירוש אלא טריפה שנעשתה על ידי שאריה דרסה, ולכן בסוגייתנו שהגמרא דרשה את הפסוק (שמות כב א) 'ובשר בשדה טריפה' שטריפה אין לה היתר, כוונת הגמרא לטריפה המוזכרת בתורה שהיא דרוסה, שאין לה היתר, אבל שאר הטריפות יש להם היתר. וכעין זה תירץ בשו"ת נאות דשא בתירוצו השני.
