בישול בשבת על ידי גרמא
בגמרא אמר רב אמי הניח שאור על גבי עיסה של מנחות, והלך וישב לו ונתחמצה מאליה, חייב עליה מלקות, שהנחת השאור היא המעשה כמו מעשה צלי בשבת. ופירש רש"י (ד"ה כמעשה צלי), שבשבת אינו חייב על צליית הצלי אלא כשעשה בו מעשה גמור שהיפך בו עד שנתבשל, ובמנחה אינו כך, אלא אף כשלא עשה מעשה הרי הוא חייב כמו שחייב בשבת מי שעשה מעשה.
אמנם באמת הרבה מהאחרונים כתבו, שאף בשבת נתייחדה מלאכת בישול מכל שאר המלאכות, וחייבים עליה גם בלי מעשה, וביארו בסוגייתנו, שמעשה צלי בשבת אינו כשאר חיובי שבת, אלא חייבים בו גם בגרמא כמו במניח שאור, וכמו שיבואר.
כתב במרכבת המשנה (שבת פ"ט ה"ד), שאף על פי שבכל המלאכות האסורות בשבת אם לא עשה את המלאכה עצמה אלא רק את ההזמנה הנצרכת לה אינו חייב, בישול אינו כשאר כל המלאכות, שהרי חידוש אנו רואים בו שלא מצאנוהו בכל המלאכות, שחייב אף על פי שלא הוא עשה את הבישול אלא רק שפת את הקדירה על האש, והרי בשעת השפיתה אין התבשיל מתבשל עדיין ואינו אלא גרמא, ואף על פי כן חייבה בו התורה, ולכן חייב בו גם אם לא שפת את הקדירה בידים אלא בגרמא, כיון שבמלאכת בישול חייבה התורה אף על הגרמא. וכתב שזה הביאור במה שאמרו בסוגייתנו שאם הניח שאור על גבי עיסה ונתחמצה מאליה חייב כמעשה שבת, שאף על גב שאינו מחמץ בידים חייב על הגרמא, כשם שבמבשל בשבת חייב אפילו כשלא היפך בה, מה שאין כן בשאר כל המלאכות שפטור בהן על הגרמא ואינו חייב אלא אם כן עשה המלאכה בידים.
ועיקר יסודו של המרכבת המשנה שבמלאכת מבשל חידשה התורה שהמבשל חייב אף על פי שאינו אלא גורם לבישול, ביארו כן גם בנתיב חיים וחתם סופר (גליון השו"ע או"ח סי' רנב ס"ה). אמנם הם כתבו בטעם הדבר, שכל מלאכת בישול ואפייה נעשים כך שלא בידים, משום שכך היתה המלאכה במשכן, ולכן חייבה בה התורה כדרך שהיה במשכן. ובחזון איש (ב"ק סי' יד ס"ק יב) הוסיף וביאר בזה, שרוב המלאכות נעשות ע"י האדם, ולכן אם אירע שנעשו מאליהן כתוצאה מכח האדם, דינן דין גרמא ופטור עליהן, כגון במלאכת כיבוי, שאין חיוב דאורייתא אלא כשהכיבוי נעשה ע"י כח האדם. אך יש מיעוט מלאכות שדרכן להיעשות מאליהן והאדם רק גרמא בהן, כגון אפייה ובישול שאין החיוב בהן אלא כשיגיע המאכל לשיעור מאכל בן דרוסאי וזה נעשה מאליו, ומכל מקום כיון שכן דרכו הרי זו נקראת מלאכה ולא גרמא. וכתב החזון איש (או"ח סי' לח סק"ג) שגם בבישול פטור בגרמא כמו בשאר מלאכות, ולא חייבה התורה אלא בשופת קדירה על האש, שאין זה נחשב כגרמא כיון שכן דרכה של מלאכה זו, אבל באופנים שאינם מדרך עיקר המלאכה אינו חייב, וכמו בשאר מלאכות, ולא כהמרכבת המשנה.
ועל פי נידונים אלו דנו הפוסקים באופנים רבים של בישול על ידי גרמא, ואין כאן מקומם.
