אתרוג מורכב שיש לו סימני אתרוג

אתרוג מורכב דהיינו אתרוג שגדל על ענף של עץ אתרוג שהרכיבו אותו על עץ מסוג לימון או שאר סוגי הפירות שאינם מסוג אתרוג, וכן אם הרכיב ענף של לימון על עץ של אתרוג, כתב במשנה ברורה (סי' תרמח ס"ק סה) שהסכמת הפוסקים שהאתרוג פסול לברך עליו ביום הראשון של חג הסוכות, כיון שאינו נקרא אתרוג כלל.
והסכימו האחרונים שיש להחמיר שלא לברך עליו גם בשאר ימי החג, ואם אין לו אתרוג אחר, יש ליטלו בלא ברכה.
ויש מחמירים שלא ליטלו גם בלא ברכה, כיון שעלולים לטעות בזה שדינו כאתרוג.
ובשו"ת הרמ"א (סי' קכז) הביא שיש שלושה סימנים לדעת אם האתרוג מורכב או לא, א. אתרוג המורכב הקליפה החיצונה חלקה, ולאתרוג שאינו מורכב יש בליטות קטנות בכל האתרוג. ב. אתרוג המורכב העוקץ בולט, ובאתרוג שאינו מורכב העוקץ שוקע. ג. שלפירות מסוג האתרוג יש שלושה מרכיבים, הקליפה החיצונה, והקליפה האמצעית, והמיץ של הפרי. הקליפה החיצונה היא דקה מאד בכל סוגי הפירות, והקליפה האמצעית והמיץ שבתוכו, באתרוג המורכב הקליפה האמצעית היא דקה ומקום שהמיץ נמצא בו הוא רחב, ובאתרוג הוא להיפך, שהקליפה האמצעית היא רחבה, והפנים הוא צר וכמעט יבש.
ובשו"ת טוב טעם ודעת (סי' קעא) הקשה איך סמכו רבותינו על הסימנים, והרי בדברים הנוגעים למצוות שהם מן התורה, אי אפשר להסתמך על סימנים, ורק במצוות שהם מדרבנן אפשר לסמוך על הסימנים, ואם כן בחג הראשון של סוכות שצריך לקחת אתרוג מן התורה איך אפשר לסמוך על הסימנים ולהכשיר את האתרוג. ותירץ על פי המבואר בסוגייתנו, שאף שכל בהמה באה מכח איסור, שהרי בזרע האב מעורב גם חלב ודם, אף על פי כן אמרה הגמרא שגם דבר הבא מכח איסור אינו אוסר, והטעם כיון שנשתנה לדברים המתירים, וכמו שכתב רבינו יונה (ברכות לא: ד"ה חוץ) שיש חיה שיש לה גיבנת בצוואר, ושם מתקבץ כעין דם ואח"כ נעשה מזה מוש"ק, ויש שהיו רוצים לאסרו באכילה כיון שמקורו מדם, ורבינו יונה התירו כיון שנשתנה לדבר המותר וכעת אינו דם, וכמו לענין דבש שנפל בו חתיכה של איסור, אין הדבש אסור אף על פי שהאיסור נימוח בתוך הדבש, כיון שטבע הדבש להפוך את הדבר הנופל לתוכו לדבש ולכן האיסור ניתר, אף על פי שמקורו הוא איסור, וכמו כן לענין המוש"ק אף על פי שמתחלה היה דם, כיון שעכשיו יצא מתורת דם ונהפך לדבר אחר הרי הוא מותר. וגם בסוגייתנו זה הטעם שבהמה מותרת, כיון שאף שבא מכח חלב ודם, הרי נשתנה לדבר המותר.
ואם כן יש לומר גם באתרוג המורכב מלימון, אם סימניו הם של אתרוג הרי נשתנה למין אתרוג ונחשב כאתרוג, ואם כן אין לזה שייכות לשאר הסימנים שאנו מתירים אותם רק בדברים שהם מדרבנן, שזה היה אמור רק אילו הסימנים היו צריכים להוכיח אם אתרוג שאנו דנים בו הוא אתרוג או לא, ובזה אי אפשר לסמוך על הסימנים, כי יתכן שגם האתרוג המורכב קיבל את אותם סימנים של אתרוג שאינו מורכב, אבל באמת הסימנים אינם צריכים להוכיח אם הוא מין אתרוג, אלא גם אתרוג המורכב בודאות שיש לו סימני האתרוג, הרי זה מוכיח שהפרי הזה נשתנה להיות אתרוג, ולכן הוא נדון כאתרוג וכשר לצאת בו ידי חובה.
ולמעשה כבר הביא המשנה ברורה (סי' תרמח ס"ק סה) שהחתם סופר (או"ח סי' רז) פקפק מאוד אם אפשר לסמוך על סימנים אלו, שהרי לא נזכרו בתלמוד סימנים אלו, ודעתו שאין לסמוך על סימנים אלו להקל ולקחת אתרוג שיש עליו ספק אולי הוא מורכב, ולכן אפשר לקחת אתרוג רק כאשר יש מסורת על אתרוגים האלו שאינם מורכבים, או כשיש הכשר מרב המעיד שהאתרוגים אינם מורכבים, אך בשאר הימים שהם רק מדרבנן אפשר לסמוך על הסימנים.