קימת חצות הוא עיקר הדביקות בשכינה

עצה וסגולה יומית: 

קימת חצות הוא עיקר הדביקות בשכינה

וְאֶפְשָׁר לִרְמֹז זֶה בְּפָסוּק (דברים ד, ד) 'וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם', 'וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים' גִּימַטְרִיָּא 'זֶה הוּא חֲצוֹת הַלַּיְלָה', דְּעִקַּר הַדְּבֵקוּת בַּשְּׁכִינָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא קִימַת חֲצוֹת. וּבָזֶה זוֹכֶה כָּל יוֹם לְחַיִּים חֲדָשִׁים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה יב:) כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה חוּט שֶׁל חֶסֶד מָשׁוּךְ עָלָיו בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מב ט) 'יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ' מִשּׁוּם דְּ'בַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי' (שם).

(מעגלי צדק, אות קו"ף, ד"ה קדמתי בנשף)

ווארט יומי:

העוסק בתורה לשמה, תפילתו נשמעת

וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי (בראשית ד כג-כד). הָרֶמֶז בָּזֶה, דְּהָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא חֲתַן מֶלֶךְ, לְפִי שֶׁלָּקַח בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. בֶּאֱמֶת, אֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁעוֹסֵק בָּהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ לָעוֹסֵק בָּהּ לִשְׁמָהּ, שֶׁהָעוֹסֵק בָּהּ לִשְׁמָהּ מִקְּרֵי בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר חֲתַן הַמֶּלֶךְ, שֶׁהֲרֵי עוֹשֶׂה לְבַת הַמֶּלֶךְ כָּל תַּכְשִׁיטֶיהָ וְעַל פִּיהָ יֵצֵא וְעַל פִּיהָ יָבוֹא. לֹא כֵן מִי שֶׁעוֹסֵק בָּהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אֵין בּוֹ מִלְּתָא מוֹכְחָא דְּלָקַח בַּת הַמֶּלֶךְ. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים (סנהדרין קה:) לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, דְּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ. וְהִנֵּה פָּשׁוּט הוּא דְּאֵינָהּ דּוֹמָה תְּפִלַּת שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בָּהּ לִשְׁמָהּ לִתְפִלַּת שֶׁעוֹסֵק בָּהּ לִשְׁמָהּ, דְּזֶה שֶׁעוֹסֵק בָּהּ לִשְׁמָהּ תְּפִלָּתוֹ קְרוֹבָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בָּהּ לִשְׁמָהּ תְּפִלָּתוֹ רְחוֹקָה מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהִנֵּה הַשְּׁמִיעָה רְחוֹקָה וְהַהַאֲזָנָה קְרוֹבָה:

וְהִנֵּה הָאָדָם הַזֶּה שֶׁזָּכָה לְתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וּמִתְּחִלָּה הָיָה עוֹסֵק בָּהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְעַכְשָׁיו חָזַר לַעֲסֹק בָּהּ לִשְׁמָהּ, שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וְנוֹתֵן הוֹדָאָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאוֹמֵר הַחִלּוּק שֶׁבֵּין עֵת שֶׁהָיָה עוֹסֵק בָּהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ לְעַכְשָׁיו שֶׁעוֹסֵק בָּהּ לִשְׁמָהּ:

וְזֶהוּ שֶׁאוֹמֵר וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו, הוּא מֶלֶךְ הָאָדָם הַזֶּה, שֶׁמָּלַךְ בִּשְׁתֵּי תּוֹרוֹת, לְנָשָׁיו קְרֵי בֵּהּ 'עַל נָשָׁיו'. וּמָה אוֹמֵר עֲלֵיהֶן, כְּשֶׁהָיִיתִי עוֹסֵק בָּכֶם שֶׁלֹּא לְשִׁמְכֶם עֲדַיִן לֹא נִקְרֵאתֶן נָשַׁי, רַק עָדָה וְצִלָּה דְּעָלְמָא, וּלְפִיכָךְ תְּפִלָּתִי הָיְתָה מֵרָחוֹק לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּשְׁמִיעָה שֶׁהִיא רְחוֹקָה, וְזֶהוּ שְׁמַעַן קוֹלִי. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁאֲנִי עוֹסֵק בָּכֶם לְשִׁמְכֶם, עַתָּה נִקְרָאִים 'נָשַׁי' בֶּאֱמֶת, וְזֶהוּ נְשֵׁי לֶמֶךְ, אִם כֵּן עַכְשָׁיו הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי, תַּעֲשׂוּ הַאֲזָנָה לִתְפִלָּתִי לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁתִּהְיֶה קְרוֹבָה לוֹ, כִּי כְּבָר נִצַּחְתִּי יֵצֶר הָרָע וְהָרַגְתִּי אוֹתוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁהֵמַתִּי עַצְמִי עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. וְזֶהוּ כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי, אִישׁ שֶׁהוּא יֵצֶר הָרָע, הָרַגְתִּי, בִּשְׁבִיל שֶׁפָּצִיתִי וְצִעַרְתִּי עַצְמִי עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה בֶּאֱמֶת. וְיֶלֶד, שֶׁהוּא יֵצֶר הַטּוֹב שֶׁנִּקְרָא (קהלת ד יג) 'יֶלֶד מִסְכֵּן', הוּא לְחַבֻּרָתִי, שֶׁנִּתְחַבֵּר עִמִּי וּמְסַיְּעֵנִי:

(פיתוחי חותם, פרשת בראשית)