הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע כ"ט אייר תר"י
הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן נולד לאביו הרה"ק רבי אהרן אריה מפרמישלאן ע"י ברכת הרבי ר' אלימלך מליזענסק לאמו, שתזכה לבן שיאיר בתורתו ובקדושתו.
בילדותו החל רוח ה' לפעמו והיה בעל רוח הקודש. פעם ראה את קצב העיר מתהלך בנפש עגומה. הקצב סיפר לו שלאחרונה כל בהמותיו יצאו כולם טריפות, וכמעט שלא יצא נקי מנכסיו הלך עמו הנער אל שוק הבהמות והחווה בידו בהמה זו כשירה וזו טריפה... וכך היה. כששמע אביו מכך, גער בו באומרו לא כל מה שרואים צריכים לדבר...
היה תלמידם של הרה"ק רבי מרדכי מקרעמניץ ורבי משה לייב מסאסוב. אחרי הסתלקות אביו מילא מקומו בפרמישלאן ואלפים מישראל נהרו להסתופף בצילו. היה בידידות עם צדיקי וגאוני דורו, פוסק הדור רבי יוסף שאול נתנזון בעל שואל ומשיב נסע אליו, וכשראה שרבי מאיר יודע את מחשבותיו התייעץ בו אם לקבל רבנות בעיר אחת, אולם רבי מאיר לא הסכים ואמר לו שנכונה לו רבנות גדולה בישראל, ואמנם אח"כ נקרא לכהן בלבוב.
לעת זקנתו עבר רבי מאיר להתגורר במיקאלייב שם נסתלק בשב"ק כ"ט באייר תר"י ומנו"כ בפרמישלאן.
ספדו לו הגאונים רבי שלמה קלוגר מבראד, רבי משולם ישכר הלוי הורוויץ מסטאניסלב, רבי יוסף לנדא מיאס ועוד.
חומרות יעשה אדם לעצמו ולא על אחרים
באו אנשים אל הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זיע"א ובידיהם תקנות חדשות, סייגים וחומרות, שהתקינו לבני עירם. הפטיר רבי מאיר: התקנות הללו נגד התורה הן! הייתכן? תמהו האנשים. השיבם רבי מאיר: כתוב (במדבר ל ג) 'אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ', הנודרים נדרים והאוסרים איסורים למען ה', יכולים לעשות זאת רק על נפשם, לעצמם ולא לאחרים
(ספיר ויהלום פר' מטות תש"פ - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
העניים שהרויחו מחומרת הרה"ק מפרמישלאן
דקדוקי הלכה, גדרים וסייגים, חומרות והידורים היו מן הסממנים האופייניים בהנהגתו הקדושה של הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זיע"א, ומהם אשר לא נמצאו להם אח וריע בעולם כולו. שיאם של אלו היה אמנם בחומרות ובהידורים שנהג הרבי במצווה הקשורות לחג הפסח שהרי ידעו הכל כי חומרות של פסח כפי שהן מצויות בפרימישלאן אינן בנמצא בשום מקום נוסף עלי אדמות. ביום שאכל רבינו מאכלי חלב לא אכל מאכלי בשר. וכל שכן איפכא, ביום שאכל מאכלי בשר לא אכל מאכלי חלב.
ביום טוב ראשון של חג השבועות נוהג היה הרה"ק מפרמישליאן לאכול סעודה חלבית בלבד, ואילו למחרתו ביום טוב שני סעודה בשרית בלבד, וכוס זכוכית מיוחדת שמורה היתה בבית רבינו משנה לשנה לקדש בה על היין ביום טוב ראשון של עצרת, שכן הואיל ואכל בו ביום סעודה חלבית לא הסכים לקדש אז על הכוס של שאר שבתות וימים טובים אשר סעודתם בשרית, ואילו קידוש על כוס חלבית סתם משל שאר ימות השנה נחשב בעיניו כמבזה את המועדות חלילה. לפיכך יוחדה כוס חלבית מיוחדת אשר נשמרה אך ורק לצורך מצוה זו מעצרת לעצרת. ההפרדה בין כלי הבשר לכלי החלב נפלאת היתה ועצומה אף היא. לא רק שמגע בין כלי בשר לכלי חלב ואפילו קרים ויבשים היה אסור אלא אפילו הקירוב ביניהם או בין מפות השולחן של חלב ושל בשר היה בגדר איסור.
לכלי האכילה של פסח בעצמם, אשר נועדו לשימוש בביתו נאווה קודש של הרה"ק מפרמישלאן, לא הועילו לא שמירה ולא הכשרה, אלא היו רוכשים חדשים מדי שנה בשנה. את כל הכלים הישנים, אשר שימשו לחמץ במהלך השנה היוצאת, ניקו והכשירו בכל חומר הדין, כאילו אמורים היו להשתמש בהם בפסח, ורק לאחר הכשרה יסודית זו הוצאו מן הבית אל רחוב העיר. עניי פרמישלאן כבר יושבים ומצפים היו לאותה שעה, ועוטים בששון ובשמחה על השלל. לאחר הפסח נלקחו כלי הפסח החדשים לשימוש של כל ימות השנה, וחוזר חלילה. את הכלים מזמינים היו באופן מיוחד באחד מבתי החרושת שבאותו מחוז, תוך שגם שם נדרשים היו זהירויות מיחדות במינן, הן במהלך הייצור והן בצורת האריזה והמשלוח, למען הבטח שכל גוף זר שאינו נקי לפסח כל צורכו לא יבוא עמם במגע ובמשא. כאשר מגיעים היו הכלים סוף סוף פרימישלאנה לא היתה הרשות נתונה לפורקם מעל העגלה אלא בנוכחות רבינו ובהשגחתו האישית.
שנה אחת, עת הופיעה העגלה עמוסת הכלים החדשים מבית החרושת, מצוי היה במעון הרבי קהל רב של חסידים, ביניהם כמה וכמה רבנים ויושבי על מדין מערי הסביבה. הרה"ק מפרמישלאן לא היסס ויצא בכבודו ובעצמו החוצה כדי להיות נוכח בעת פריקת הכלים. הואיל ויצא הוא יצא כל הקהל הקדוש בעקבותיו שהרי מי ראה אותו יוצא ולא יצא. עוד הפריקה בעיצומה והמון הנוכחים עוטרים סביב לרבינו, ולעגלה שבתווך נתגלגל ונפל מתוך הקש אשר ריפד את העגלה כמצע לכלים גרגיר של חיטה. פני הרה"ק מפרמישלאן חוורו והוא החל פונה אל הרבנים שנוכחו במקום, מבקש לשמוע את חוות דעתם לגבי כשרותם של הכלים הללו לפסח. הרבנים, איש איש לפי תורו, חיוו את דעתם בפשטות מוחלטת כי אפילו צל צילו של חשש אין כאן. הכל כשר וישר חלק ומהודר כמקדם, וכי במה יכול גרגיר חיטה יבש שנתגלגל לתוך הקש לפגום בכשרותם של כלים חדשים אלו לפסח. אולם דעתו של הרה"ק מפרמישלאן עדיין לא היתה נוחה. הוא המשיך ודרש למוצא פיהם של רבנים ובעלי תורה נוספים מן הנוכחים, עד אשר הגיע לשאול לדעתו של הגאון הצדיק רבי אפרים לנגנויאר, רבה של העיירה סול, אשר נכח אף הוא במקום. נענה רבי אפרים ואמר: מצד ההלכה אין אמנם כל שאלה ואף לא צל של שאלה, אמנם ביחס לחומרותיו העצומות של רבינו היה אולי מקום להחמיר גם במקרה דנן!
הסכים אתו הרה"ק מפרמישלאן בסיפוק ובהנאה גלויה, וחיש קל נשלחו שלוחים לקבץ את עניי העיר אל המקום. באותו מקום ובאותו מעמד חולקו כל הכלים שעל העגלה עד האחרון שבהם לעניים ולבני משפחותיהם ועניי פרימישלאן צהלו ושמחו. על אותה עגלה שהביאה את הכלים יצא אחד מבני משפחת הרבי לנסוע בחזרה אל בית היוצר כדי להזמין את מערך הכלים כולו מחדש תוך אזהרה חמורה כמובן להקפיד בפעם הבאה על אריזת הכלים לבל יתערבו בה גרגירי דגן.
