לא יחוס על הוצאות שבת ויו"ט

עצה וסגולה יומית:
לא יחוס על הוצאות שבת ויו"ט
צָרִיךְ הָאָדָם לְעַנֵּג הַשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים תַּעֲנוּג גָּדוֹל (שבת קיח.), וְלֹא יָחֹשׁ עַל הוֹצָאָה שֶׁיּוֹצִיא עֲלֵיהֶם כְּלָל. וְזֶה רָמְזוּ הָרִאשׁוֹנִים בְּמַה שֶּׁאָמְרוּ כָּל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מִתִּשְׁרֵי עַד תִּשְׁרֵי חוּץ מִתִּשְׁרֵי, דְּ'תִשְׁרֵי' רָאשֵׁי תֵּבוֹת תּוֹרָה שַׁבָּתוֹת רָאשֵׁי חֳדָשִׁים יָמִים טוֹבִים (ביצה טז. פסיקתא דרב כהנא כז א).
(מעגלי צדק אות חי"ת, ד"ה חשתי)
ווארט יומי:
ד' מינים רומזים לאדם שיקדש גופו
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל (ויקרא כג מ).
אֶפְשָׁר לִרְמֹז לְמַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא אמור כב), דְּלָמָּה קְרָאוֹ 'יוֹם רִאשׁוֹן' שֶׁהֲרֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם הוּא, וְאָמְרוּ, דְּ'רִאשׁוֹן' לְחֶשְׁבּוֹן עֲוֹנוֹת, מִשּׁוּם דִּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים נִתְכַּפְּרוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ חֻשְׁבָּנָא, לְפִיכָךְ קְרָאוֹ 'רִאשׁוֹן' לְחֶשְׁבּוֹן עֲוֹנוֹת:
העיקר הוא שמירת הברית בקדושה
לְפִיכָךְ בָּאָה הַתּוֹרָה לְהַזְהִיר, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ הֲרֵי רְפוּאָה שֶׁהִיא שְׁמִירָה לָכֶם, פְּרִי עֵץ הָדָר הוּא אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ כִּדְאָמַר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ח"ב קפו:), וְהוּא אֶתְרוֹג. וּבוֹ הִתְחִילָה הַתּוֹרָה תְּחִלָּה, לִרְמֹז דְּהָעִקָּר הוּא שְׁמִירַת בְּרִית קֹדֶשׁ, דְּאִם אֵין שְׁמִירַת הַבְּרִית אֵין כְּלוּם. וְהִנֵּה אֶתְרוֹג עִם שְׁנֵי כּוֹלְלִים גִּימַטְרִיָּא 'בְּרִית'. וּקְרָאַתּוּ הַתּוֹרָה פְּרִי עֵץ הָדָר לוֹמַר, פְּרִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, עֵץ שֶׁהוּא עִקַּר הַגּוּף, לְפִי שֶׁהָאָדָם נִקְרָא 'עֵץ הַשָּׂדֶה' (דברים כ יט), הָדָר בָּעֵינָן שֶׁיִּהְיֶה מְהֻדָּר וְשָׁמוּר בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה:
צריך שלבו וכל מחשבותיו יהיו רק לעבודת ה'
כַּפֹּת תְּמָרִים הוּא הַלּוּלָב, וְהוּא רוֹמֵז לַלֵּב, כְּמַשְׁמָעוֹ, 'לוּלָב' לוֹ לֵב. לוֹמַר, דְּמֵהַשְׁתָּא דִּלְשָׁרֵי חֻשְׁבָּנָא יֵעָשֶׂה לֵב חָדָשׁ. וּמַה שֶּׁקְּרָאַתּוּ הַתּוֹרָה כַּפֹּת תְּמָרִים לִרְמֹז, דְסַנְסִנֵּי תְּמָרָה הֵם רַבִּים זֶה אַחַר זֶה, הָכָא נַמִי הַמַּחֲשָׁבוֹת 'רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ' (משלי יט כא), זוֹ עוֹלָה וְזוֹ יוֹרֶדֶת, וְהַטָּרוּד בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לֹא נִשְׁאֲרָה לוֹ עֲבוֹדַת ה', וְלָזֶה אָמְרָה כַּפֹּת לְשׁוֹן קְשִׁירָה, כְּמוֹ 'כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן' (דניאל ג כא), דְּבָעִינָן כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת יַחְדָּו יִהְיוּ תָּמִיד קְשׁוּרִים קֶשֶׁר אֶחָד לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּשְׁאָר הַצַּדִּיקִים שֶׁמַחְשְׁבוֹתָם תָּמִיד עִם ה', וְהַצַּדִּיקִים נִמְשְׁלוּ לְתָמָר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צב יג) 'צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח'. וְזֶהוּ כַּפֹּת תְּמָרִים דְּהַיְנוּ הַלֵּב יִהְיֶה כָּפוּת וְקָשׁוּר לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ הַצַּדִּיקִים הַנִּמְשְׁלוּ לְתָמָר, וְלָכֵן יְטַהֵר לִבּוֹ וּמַחְשְׁבוֹתָיו בְּיוֹתֵר, כִּי עִקַּר הַטָּהֳרָה בַּלֵּב תְּלוּיָה