כשמראה אדם את רצונו בתורה - היא פותחת לו
עצה וסגולה יומית:
כשמראה אדם את רצונו בתורה - היא פותחת לו
תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, בַּתְּחִלָּה קֹדֶם שֶׁיִּלְמֹד הָאָדָם הַדֶּלֶת סְגוּרָה, וּכְשֶׁמְּבַקֵּשׁ אָנָה יוּכַל לִרְאוֹת הִיא מְדַבֶּרֶת לוֹ בְּרֶמֶז, וּכְשֶׁחוֹקֵר בָּרֶמֶז הַהוּא לֵידַע אוֹתוֹ עַל בֻּרְיוֹ מִלֵּב וּמִנֶּפֶשׁ אָז רוֹאָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁחִשְׁקוֹ בָּהּ, פּוֹתַחַת לוֹ וּמְגַלֵּית לוֹ כָּל רָזֶיהָ וְסוֹדוֹתֶיהָ (סנהדרין צט: וברש"י שם).
כְּשֶׁרוֹאָה הַתּוֹרָה שֶׁהוּא מִתְאַוֶּה וּמִשְׁתּוֹקֵק לִדְבָרֶיהָ, קוֹרְאָה לוֹ אָדוֹן וּמְכַבַּדְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ וּמְלַמַּדְתּוֹ בְּלִי טֹרַח (מגילה ו: מדרש תהלים כז, ב).
(פיתוחי חותם, פרשת חיי שרה)
ווארט יומי:
תפקיד האדם בעולם לשמוע לעצת הנשמה
וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת. וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם וְגוֹ' (בראשית כג ז-ח). הִנֵּה הַנְּשָׁמָה, בִּרְאוֹתָהּ שֶׁהָאֵבָרִים שָׁמְעוּ לַעֲצָתָהּ וְקִבְּלוּ לַחְשֹׁב עַצְמָם מֵתִים וְסִלְּקוּ עַצְמָם מֵהֲנָאוֹת זֶה הָעוֹלָם, אָז הִיא שְׂמֵחָה וּמִשְׁתַּחֲוָה לָהֶם, לְפִי שֶׁעַל יָדָם תַּשִּׂיג מַעֲלָה גְּדוֹלָה בְּאוֹתוֹ עוֹלָם. וּמוֹסֶפֶת וְנוֹתֶנֶת לָהֶם עֵצָה לִהְיוֹת חֲזָקִים וְעוֹמְדִים בַּפֶּרֶץ לִכְבֹּשׁ הַתַּאֲוָה הַמִּתְגַּבֶּרֶת, שֶׁעַל יָדָהּ בָּאָה כָּל רָעָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ח"א קט:) עַל רֶמֶז שְׁתֵּי בְּנוֹת לוֹט:
וְזֶהוּ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת, הֵם הָאֵבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חִתַּת ה'. וּמָה אָמְרָה לָהֶם, אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי, דְּהַיְנוּ אִם רוֹצִים לִקְנוֹת הַשְּׁלֵמוּת הַגְּמוּרָה וְתַעֲשׂוּ קִיּוּם לְנַפְשְׁכֶם, כִּי גַּם כְּשֶׁתָּמוּתוּ יִשָּׁאֵר בָּכֶם הַבְלָא דְּגַרְמֵי, הִיא הַנֶּפֶשׁ הַחוֹפֶפֶת עַל הָעֲצָמוֹת, וְרוֹצִים אַתֶּם עַכְשָׁו לְהָמִית עַצְמְכֶם עִמִּי בַּחַיִּים, וְזֶהוּ לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי, אֲנִי וְאַתֶּם נִקְבֹּר עַצְמֵנוּ מִלִּפְנֵי מוֹתֵנוּ, תֵּבַת אֶת לְרַבּוֹת הָאֵבָרִים. הַתִּקּוּן לָזֶה הוּא, שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר, דְּהַיְנוּ עִמְדוּ נֶגֶד הַתַּאֲוָה הַמִּתְגַּבֶּרֶת בְּכֹחַ גָּדוֹל וּפִגְעוּ בָּהּ בְּמִלְחָמָה לִדְחוֹתָהּ, כִּי הִיא הַגּוֹרֶמֶת כָּל רַע וּבָהּ שׁוֹלֵט יֵצֶר הָרָע עַל הָאָדָם. וְעֶפְרוֹן מִלְּשׁוֹן תִּגְבֹּרֶת, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט רמז תשסו) עַל הַפָּסוּק (במדבר כג י) 'מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב', אֵלּוּ עֳפָרִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם הַבַּחוּרִים שֶׁהִגִּיעוּ לְעוֹנַת אִשָּׁה וְכוֹבְשִׁים יִצְרָם מִלַּחֲטֹא, נִמְצָא עֶפְרוֹן מִלְּשׁוֹן כֹּחַ וְתִגְבֹּרֶת, וְהִיא תַּאֲוָה הַמִּתְגַּבֶּרֶת:
בֶּן צוֹחַר אוֹתִיּוֹת 'רוֹצֵחַ', שֶׁהוּא יֵצֶר הָרָע שֶׁהוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת רוֹצֵחַ שֶׁל עוֹלָם, וְעוֹד נִקְרָא 'רוֹצֵחַ' גַּם עַל זֶה הָעוֹלָם בְּשׂוּמוֹ לְאָדָם רָשָׁע דַּאֲפִלּוּ בְּחַיָּיו נִקְרָא מֵת. וְזֹאת הַתַּאֲוָה הַמִּתְגַּבֶּרֶת שָׁרְשָׁהּ מִיֵּצֶר הָרָע, נִמְצָא שֶׁהוּא אָבִיהָ. לָכֵן הָעִקָּר הוּא חִזְקוּ וְאִמְצוּ וְעִמְדוּ לְנֶגֶד תַּאֲוָה הַזֹּאת, כִּי הִיא הַמַּטְרֶדֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא. כִּי אִם יִרְדֹּף אָדָם אַחֲרֶיהָ, נִמְצָא מֵת בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמֵת בָּעוֹלָם הַבָּא:
