כשיצר הרע נזכר ביום מותו הוא נכנע

עצה וסגולה יומית: 

תורה לשמה מוסיפה אור בנשמה ובמידות העליונות

וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מב כא) 'יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר', דְּעַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ נִגְדָּלִים אוֹרוֹת בְּמִדּוֹת שֶׁל מַעְלָה וְנִתּוֹסְפוּ בָּהֶם אוֹרוֹת. וְהִנֵּה, כָּל מַה שֶּׁגּוֹרֵם הָאָדָם הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ לְתוֹסֶפֶת אוֹרוֹת בַּמִּדּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת כָּאָמוּר, כְּמוֹ כֵן נִתּוֹסְפִים אוֹרוֹת בְּנִשְׁמָתוֹ.

(מעגלי צדק, אות כ"ף)

ווארט יומי:

כשיצר הרע נזכר ביום מותו הוא נכנע

אִי נַמִי וַיֵחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה, יֵצֶר הַטּוֹב וְהָאֵבָרִים הַנִּזְכָּרִים (פסוק ב) שֶׁנָּטוּ אַחַר יֵצֶר הָרָע, עַכְשָׁו בְּהִתְעוֹרֵר יֵצֶר הַטּוֹב שָׁמְעוּ לַעֲצָתוֹ וְנַעֲשׂוּ עֲבָדָיו. וְזֶהוּ וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, יֵצֶר הַטּוֹב וְהָאֵבָרִים נֶחְלְקוּ עַל יֵצֶר הָרָע וְכֹחוֹתָיו, וְהִכּוּם וּרְדָפוּם עַד חָרְמָה בְּמִצְוֹת וּבִקְרִיאַת שְׁמַע וּבְעֵסֶק הַתּוֹרָה בְּכָל דָּבָר הַמּוֹעִיל לִדְחִיַּת יֵצֶר הָרָע וְכֹחוֹתָיו (ברכות ה.). וּרְדָפוּם עַד חוֹבָה, דְּהַיְנוּ עַד חִיּוּב הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשָׁחֳטוֹ (סוכה נב.) עַל אֲשֶׁר בְּנֵי אָדָם רוֹצִים לֵילֵךְ לִימִינָהּ שֶׁל תּוֹרָה וְהוּא מַטֶּה אוֹתָם לִשְׂמֹאלָהּ, וּכְשֶׁמַּזְכִּירִים לוֹ חִיּוּבוֹ וּמִיתָתוֹ בָּזֶה הוּא נִכְנָע, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ה.) יִזְכֹּר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה וּבָזֶה יִכָּנַע [וכו']:

וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ (שם פסוק יז). עַכְשָׁו בָּא לוֹמַר שֶׁהַלֵּב הוּא עִקָּר, כֵּיוָן שֶׁהוּא נוֹטֶה אַחַר יֵצֶר הַטּוֹב כָּל הָאֵבָרִים נִגְרָרִים אַחֲרָיו. וְזֶהוּ וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם הוּא הַלֵּב כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ (פסוק ב), יָצָא לִקְרַאת יֵצֶר הַטּוֹב אַחַר שׁוּבוֹ דְּהַיְנוּ אַחֲרֵי שׁוּב הַלֵּב בִּתְשׁוּבָה, וְהִכָּה עִם יֵצֶר הַטּוֹב [אֶת] כְּדָרְלָעֹמֶר שֶׁהוּא יֵצֶר הָרָע, וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ הֵם כֹּחוֹתָיו:

וְהַשְׁתָּא יֵצֶר הַטּוֹב וְהַלֵּב הֻשְׁווּ בְּעֵצָה אַחַת לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ, וְתַחַת אֲשֶׁר קָרָא הָעוֹלָם הַזֶּה תְּחִלָּה 'עֵמֶק הַשִּׂדִּים', הַשְׁתָּא חָזַר וְקָרָא אוֹתוֹ עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁהֻשְׁווּ הַשְׁתָּא וְהִמְלִיכוּ מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם עֲלֵיהֶם, וְסָרוּ כָּל הָאֵבָרִים הַשְׁתָּא מֵהַשְׁלָכוֹתָיו וּנְפִילוֹתָיו שֶׁל יֵצֶר הָרָע שֶׁהֵם הַשִּׂדִּים הָאֲמוּרִים בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים, הַשְׁתָּא נִקְרָא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם. עַד כָּאן רָמוּז הַיֵּצֶר הָרָע לָאֵבָרִים וְנִצּוּחָם לוֹ:

(פיתוחי חותם פרשת לך לך)