היצר אינו מרחם על האדם

עצה וסגולה יומית: 

היצר אינו מרחם על האדם

דְּפִתּוּי דְּיֵצֶר הָרָע וְגוּנְדָא דִילֵהּ אֵין לוֹ שִׁעוּר, דִּבְכָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ יְכֹלֶת בְּיָדָם לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם בְּרִשְׁתָּם הֵם עוֹשִׂים אוֹתוֹ, וְאֵין לָהֶם שׁוּם חֶמְלָה עַל הָאָדָם לוֹמַר אִם הֶחֱטִיאוּ אוֹתוֹ בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אוֹ בְּאַרְבָּעָה, אֶלָּא הֵם מַלְאָכִים אַכְזָרִים גּוּנְדָא דְחֵמָה, אִם מָצְאוּ אֲחִיזָה בָּאָדָם אֲפִלּוּ לִכְפֹּר בָּעִקָּר, רוֹדְפִים אַחֲרָיו עַד שֶׁיִּכְפֹּר בָּעִקָּר חַס וְשָׁלוֹם. וְאִם לֹא מָצְאוּ אֲחִיזָה בָּאָדָם לִכְפֹּר בָּעִקָּר וּמָצְאוּ בּוֹ אֲחִיזָה לִכְפֹּר בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת, רוֹדְפִים אַחֲרָיו עַד שֶׁיִּכְפֹּר בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת חַס וְשָׁלוֹם. וְאִם לֹא מָצְאוּ בּוֹ אֲחִיזָה לִכְפֹּר בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת וּמָצְאוּ בּוֹ לִכְפֹּר בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, רוֹדְפִים אַחֲרָיו עַד שֶׁיִּכְפֹּר בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה חַס וְשָׁלוֹם. וְאִם לֹא מָצְאוּ בּוֹ אֲחִיזָה לִכְפֹּר בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וּמָצְאוּ בּוֹ אֲחִיזָה לִכְפֹּר בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה, רוֹדְפִים אַחֲרָיו עַד שֶׁיִּכְפֹּר בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה חַס וְשָׁלוֹם, וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ.

(אלף בינה, אות כ"ף ה)

ווארט יומי:

יוסיף יראה תמיד שמא לא תיקן כראוי

וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כח יד) 'אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד', דְּהַיְנוּ, שֶׁאוֹמֵר תָּמִיד שֶׁעֲדַיִן לֹא הִשְׁלִים חֻקּוֹ וַעֲדַיִן לֹא תִּקֵּן מַה שֶּׁפָּגַם, כִּי זֶה בְּוַדַּאי בְּכָל יוֹם מוֹסִיף יִרְאָה עַל הַיּוֹם שֶׁעָבַר וְיַעֲשֶׂה תִּקּוּן כָּרָאוּי. אֲבָל 'וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ' (שם), דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה כָּל דְּהוּ וְאוֹמֵר דַּי בָּזֶה וְאֵינוֹ מוֹסִיף לְסַגֵּל מַעֲשִׂים טוֹבִים, זֶה 'יִפּוֹל בְּרָעָה' (שם), דְּהָעִקָּר הוּא שֶׁיַּחְשֹׁב אָדָם עַצְמוֹ שֶׁעֲדַיִן לֹא הִשְׁלִים חֻקּוֹ:

יבקש שיחון אותו כיון שאינו עומד אלא לפני הקדוש ברוך הוא

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי, דְּהַיְנוּ, מֵהָרָאוּי שֶׁתֵּפֶן אֵלַי וְתָחֹן עָלַי מִטַּעַם כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי, שֶׁגָּלוּי לְפָנֶיךָ שֶׁאֵין אֲנִי חוֹשֵׁשׁ לְשׁוּם דָּבָר זוּלָתְךָ, לֹא אָדָם וְלֹא חֵפֶץ, רַק הִנְנִי עוֹמֵד לְפָנֶיךָ לְשָׁרֶתְךָ, וְזֶהוּ כִּי יָחִיד, דְּהַיְנוּ, אֲנִי יָחִיד וּמֻפְרָשׁ מִבְּנֵי אָדָם וּמֵחֶבְרָתָם וּמֵהַבְלֵי עוֹלָם וְאֵינִי נוֹתֵן לִבִּי כִּי אִם לְשָׁרֶתְךָ. וְגַם כֵּן עָנִי אֲנִי חוֹשֵׁב עַצְמִי מִן הַמִּצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁאֹמַר שֶׁמָּא עֲדַיִן לֹא מִלֵּאתִי מַה שֶּׁפָּגַמְתִּי, לָכֵן רָאוּי שֶׁתֵּפֶן אֵלַי בְּרַחֲמִים וּתְחָנֵּנִי:

(אלף בינה, מזמור כה בתהלים)