וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ: - תפילה שהפכה למציאות, סיפור על בחור צעיר שהתפלל מעומק ליבו לזכות להתחבר לתורה דרך חברותא, וכיצד נענה באופן מופלא...
וכך, בשעת לילה, כשחשב שהכל פרשו למנוחה, הוא נכנס להיכל בית המדרש, פתח את הפרוכת, והתייפח שעות ארוכות. הוא ביקש להצליח בלימוד התורה, התחנן שיזכה להגות בה באהבה, וככלי לכך – שתימצא הדרך שאותו בחור שמצא חן בעיניו כחברותא, יואיל ללמוד אתו...
ואז קרה נס מופלא, שהוא לא העלה בדמיונו: בהגיע הבוקר, טרם תחילת סדר הלימוד, ניגש אליו לפתע אותו בחור נשאף, ופנה אליו בחיוך: 'שלום עליכם! אתה הרי חדש כאן, ועדיין אין לך חברותא כלבבך, ואילו אני ותיק וכבר מכיר את כולם, וחפץ להתרענן בחברותא חדשה. שמא תרצה ללמוד אתי בחברותא?!'
היה זה ביום שגרתי, בחודש אלול תש"ו. בישיבתו של הרה"ק מהרי"ץ דושינסקיא זצוק"ל התייצב בחור חדש ולא מוכר, שהשמועות אמרו שהוא בנם של קדושים ודוגמא ומופת לעבודת ה' מנעוריו. הוא הגיע בהתחדשות וברעננות שניכרו היטב על תווי פניו העדינים, שלא הסגירו כלום מהמאורעות ומסכנות החיים שהיו מנת חלקו בשנים האחרונות, כשבניסי ניסים נחלץ בעור שיניו ממלתעות המרצחים ימ"ש שהמיטו שואה על יהדות אירופה.
כבר בלילה הראשון לשהותו בישיבה, למרות שניסה להסתיר את מעשיו באותו לילה, נחשף כי מדובר בבחור בן עלייה מיוחד. תפילת ערבית שלו התארכה והתמשכה. בית המדרש האפלולי עטה דממה לילית שקטה. שולחנות העץ העתיקים נמו בשלווה את שנתם. הנר ב'עמוד' כבה זה מכבר, ואף ריח עשנו נמוג והתנדף. צינה ירושלמית קלה חדרה פנימה מבעד לחלון, והרעידה קלות את זרועותיה הדקיקות של מנורת הברזל שהשתלשלה ברישול מהתקרה הקמורה.
והתלמיד החדש, שהגיע רק באותו היום, עוד עמד מול ארון הקודש והתפלל. ביקש. התחנן על נפשו. תלמידי הישיבה שהביטו במחזה בהשתאות – התקשו להבין את פשר התפילה, רק הביטו בבחור הצעיר בהערכה. והוא עמד והתפלל שעות ארוכות אל תוך הלילה, עד סמוך לעלות השחר...
'אוי… טאטע טאטע… והאר עינינו בתורתך! ודבק לבנו במצוותיך!' נשמע הקול, חנוק ואצור, ופרצי בכי שברו אותו לפיסות קטנות, מתפזרות. על יד כותל המזרח הוא ניצב, מרטט כולו, ופניו ספונות בין קפלי הפרוכת הדהויה של ארון הקודש. נפש חיה לא היתה בהיכל, והתחינות התגלגלו להן באין מפריע אנה ואנה...
מחזה הבחור המתפלל לא נשכח מעיניהם. הפלא בדבר התפילה נותר סוד שנים ארוכות. מה ביקש הבחור באותו לילה, עבור מה התחנן כל כך? איש לא ידע.
ברבות הימים עלה ונתעלה אותו בחור במדרגות התורה והקדושה, ונודע שמו בעולם: כ"ק האדמו"ר בעל ה'באר יעקב' מנדבורנה זצ"ל. הדבר נתן קצת הסבר לתפילה דאז, ועדיין, הסוד הגדול – מה גרם לתפילה הארוכה דווקא בלילה ההוא – לא נודע.
שנתיים ימים לאחר הסתלקותו בשנת תשע"ב, נכנסו חברי מכון 'דבר חיים' העוסק במשנתו אל הגאון רבי יוסף דב פישר זצ"ל, אשר כיהן כגאב"ד קהילת 'לומדי תורה' ברחובות. הם ידעו כי הרב פישר – בן שיחם, היה מיודד מאוד עם הרבי, ואף היה לו חברותא בשנותיו הצעירות, וביקשו לשמוע מפיו סיפורים והנהגות בשולי אדרת הרבי, למען יעמדו לימים רבים.
ואז גילה הרב פישר את הסוד של אותה התפילה, והתברר שהוא בעצמו היה דמות מרכזית באותה תפילה נרגשת. הוא סיפר שברבות השנים סיפר לו הרבי כי ביומו הראשון בישיבה נכנס לבית המדרש, והבחין ברב פישר הוגה בתורה כשקולו מתנגן במתיקות עילאית. באותו רגע החליט כי הוא רוצה לקבוע עמו לימוד בחברותא!
עודו עומד ומחשב את צעדיו, ומיד נשמע בתוכו קול ההיגיון הקר וטפח לו את המציאות בפניו: 'וכי מה פתאום יסכים בחור מבוגר ומופלג כזה ללמוד דווקא עמך, עלם צעיר וזר שהיום הגיע? והלא הבחור הזה הוא מהוותיקים ומהחזקים שבישיבה, מדוע יסכים ללמוד עם בחור חדש?' הרהר בעוגמה. המחשבה הזו העציבה אותו, אבל הוא לא הסכים לוותר. המחשבה שהלימוד עם אותו בחור ירומם אותו – לא הניחה לו!
וכך, בשעת לילה, כשחשב שהכל פרשו למנוחה, הוא נכנס להיכל בית המדרש, פתח את הפרוכת, והתייפח שעות ארוכות. הוא ביקש להצליח בלימוד התורה, התחנן שיזכה להגות בה באהבה, וככלי לכך – שתימצא הדרך שאותו בחור שמצא חן בעיניו כחברותא, יואיל ללמוד אתו...
ואז קרה נס מופלא, שהוא לא העלה בדמיונו: בהגיע הבוקר, טרם תחילת סדר הלימוד, ניגש אליו לפתע אותו בחור נשאף, ופנה אליו בחיוך: 'שלום עליכם! אתה הרי חדש כאן, ועדיין אין לך חברותא כלבבך, ואילו אני ותיק וכבר מכיר את כולם, וחפץ להתרענן בחברותא חדשה. שמא תרצה ללמוד אתי בחברותא?!' - - -
הבחור היה המום. הנה כי כן, בורא עולם הקשיב לתפילתו, מילא את משאלת לבו באופן מושלם, כשהבחור ההוא – שהיה נראה מופרך שיסכים בכלל ללמוד אתו – פנה אליו מיוזמתו! הם החלו בלימוד המשותף, והחברותא הזו נמשכה לאורך כמה שנים. לימים הזכיר הרבי לרב פישר את הדרך המפתיעה שבה החלה ההיכרות ביניהם, ואז גילה על מה התפלל באותו לילה, וממנו התברר הסוד שמאחורי התפילה הנרגשת שאיש לא עמד על טיבה עד אז...
וללמדנו בא: השאיפה להצליח בתורה – מאחדת את כולנו. אין יהודי שאינו רוצה להתחבר יותר לתורה הקדושה, לעסוק בה בהתמדה, להבינה ולקנותה קניין נצח. היצר מכניס מחשבות ייאוש ומרפה ידיים, מציב מחסומים ואתגרים משמעותיים. אין זו סיבה לוותר על השאיפה, זו סיבה להילחם עליה בתפילה!
הבה ננצל את ההזדמנויות להתפלל, בפרט בחג השבועות בברכת התורה ובאמירת ברכת 'אהבת עולם', להתחנן לבורא עולם שיעניק לנו קשר וחיבור הדוק עם התורה הקדושה. כמה כדאי לעשות זאת כל ימות השנה, כמה כדאי לזכור שמדי יום אנחנו מברכים: 'ברוך אתה ה' נותן התורה!' – כי התורה היא מתנה שצריך לקבל אותה, ויש מי שנותן אותה, צריך רק לפנות אליו ולבקש בתחנונים ובדמעות!
וככל שנשקיע כוחות בתפילתנו, ככל שעינינו ימלאו דמעות בגשתנו אל נותן התורה, ככל שנזעק מעומק הלב: 'אבינו אב הרחמן המרחם רחם עלינו ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל, לשמוע ללמוד וללמד!' – כך נזכה שהוא ייתן לנו את חלקנו בתורתו, ונזכה להיות ממקבלי התורה בכל לב!
