מי סטר על לחיו של הגה"צ רבי זרח ברוורמן מנקיי הדעת שבירושלים, ומה היתה תגובתו המפתיעה...
היה זה זמן רב לאחר סגירת הגמ"ח, החלות כולם כבר חולקו מלפני כמה שעות ותמו ואזלו עד האחרונה שבהם, ולא נותרה באמתחתו של ר' זרח אף לא חלה אחת!
הוא נאלץ אפוא להשיב את פניו של המבקש ריקם, תוך שהוא מוסיף את התנצלותו על כך שבשעה מאוחרת כזו כבר לא נשאר כלום!
אך האיש שהיה כנראה ממורמר ומדוכה, וחשב לתומו שהיהודי שלפניו אינו אלא 'גבאי' הגמ"ח שמתעצל להוציא לפניו את החלה... התרגז לפתע מאוד עד שבכעסו סטר בחוזקה על פניו של ר' זרח הצדיק!
סיפר הגאון המקובל רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א:
אחד מטובי בני ציון היקרים היה הגאון מוהר"ר זרח ברוורמן זצ"ל, תלמיד מובהק למרן הגאב"ד המהרי"ל דיסקין זצוק"ל, שהתפרסם בירושלים בצדקותיו המופלאות ובמפעלי הגמחי"ם השונים שייסד לטובת אנשי קרתא דשופריא.
ביום השישי ערב שבת קודש היה לו לר' זרח גמ"ח מיוחד לחלוקת 'חלות של שבת' לנצרכים, מבעוד מועד הכין לו ר' זרח כמות גדולה של חלות גדולות ומשובחות, כמות שיש בה כדי חלוקה לכל המשפחות הנזקקות.
באחד מערבי השבתות בשעה מאוחרת סמוך ונראה לכניסת השבת, נשמעו נקישות רמות על דלת ביתו של ר' זרח, הזדרז ר' זרח וניגש אל הפתח, שם עמד יהודי אחד ושאל אם כאן זה הגמ"ח של החלות, ומשנענה בחיוב ביקש חלה אחת לכבוד שבת, באומרו שכשחיפש אחר חלה לשבת שלחו אותו לכאן כדי לקבל חלה.
היה זה זמן רב לאחר סגירת הגמ"ח, החלות כולם כבר חולקו מלפני כמה שעות ותמו ואזלו עד האחרונה שבהם, ולא נותרה באמתחתו של ר' זרח אף לא חלה אחת!
הוא נאלץ אפוא להשיב את פניו של המבקש ריקם, תוך שהוא מוסיף את התנצלותו על כך שבשעה מאוחרת כזו כבר לא נשאר כלום!
אך האיש שהיה כנראה ממורמר ומדוכה, וחשב לתומו שהיהודי שלפניו אינו אלא 'גבאי' הגמ"ח שמתעצל להוציא לפניו את החלה... התרגז לפתע מאוד עד שבכעסו סטר בחוזקה על פניו של ר' זרח הצדיק!
ברם, רבי זרח עצמו הבין תיכף לנפשו של הסוטר, ואדרבה דווקא מתוך אותה מכה קשה שחטף הבין עד כמה מצבו של היהודי קשה וחמור, הוא העביר אפוא על מידותיו בגבורה עילאה, ולא השיב כלום למכהו חרפה, כי אם קיים בנפשו להיות מן הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים! (גיטין לו:). הוא פנה אל היהודי המסכן וביקשו להמתין קמעא, ותיכף יצא לחזר על פתחי כמה נדיבים, ובזמן מועט השיגה ידו די הצורך וחזר והעניק לאיש בשמחה כמה חלות טובות ומשובחות, שופרא דשופרא!
משסיים את מלאכתו מלאכת הקודש, והיהודי יצא בשמחה ובטוב לבב, נכנס רבי זרח לחדרו האישי פנימה ואת הדלת נעל אחריו, הוא נפל על הארץ ופרץ בבכיות נוראות, כשהוא צועק ומוכיח את עצמו: זרח! זרח! האם כדי לעורר אותך לגשת ולעזור ליהודי צריך 'לשלוח' לך תזכורת כואבת כזו של סטירת לחי מצלצלת?... בלי שתקבל מכה הגונה שכזו לא חשבת מעצמך שיש להזדרז ולסייע ליהודי? – והלא העזרה לאיש ישראל חשובה כעזרה לשכינה הקדושה עצמה! כמ"ש במדרש תנחומא (פרשת ויחי אות ה): "אמר רבי שמעון בר יוחאי, כל העוזר את ישראל כאלו עוזר את השכינה, שנאמר (שופטים ה, כג) 'אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה'', וכי צריך הוא לסיוע, אלא ללמדך שכל העוזר לישראל כאלו עוזר את השכינה" ע"כ.
שעה ארוכה ישב כך ר' זרח על הארץ וייסר את עצמו, כשהוא ממרר בבכיות וחרטה גמורה, ולא זז משם עד ששב בתשובה שלמה, וקיבל על עצמו בקבלה איתנה להקדים תמיד ולעזור לכל איש ישראל הנצרך, ושלא להתמהמה מאומה בהצעת עזרתו!
צא ולמד, עד היכן הגיעה דרגתם הנשגבה של נקיי הדעת שבירושלים, שהיו עמלים עד כלות הנפש בתיקון מידותיהם לטובה ולברכה.
