שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ: רצף טעויות בסיום מסכת של ערבי פסח - הוביל לנס גלוי של הצלת חייהם של עשרות מתפללים וחשף השגחה פרטית ומדויקת:
"האם שתית משקה משכר?", שאל אותו אחד המתפללים ליד כולם בחצי הלצה, חצי רצינות... אין לתאר את הבושות הגדולות שהיו לרבי זאב באותם רגעים, כשהוא רץ שוב לחפש את הכרך של סיום המסכת, אך הפעם האמיתי, כשעשרות אנשים ממתינים בלחץ ועצבים. מעל עשר דקות שהם ממתינים ועדיין לא נעשה הסיום המיוחל. רבים החלו להתלחשש ביניהם בתמיה...
מי לא זוכר את הנס הגדול שאירע ביום שני בבוקר, ערב ליל הסדר האחרון (אשתקד בשנת תשפ"ד), זמן ביעור חמץ, כאשר שני מחבלים חמושים בנשק וסכינים הגיעו בשעת בוקר מוקדמת אל שכונת 'רוממה' בירושלים.
הם ידעו שבשעה זו ישנם עשרות ומאות אנשים מהציבור החרדי המסיימים תפילת שחרית, ובפרט באותו בוקר, אשר רבים מתפללים מוקדם ומתכוננים לשריפת חמץ, ולכן זממו לעשות טבח גדול ונורא, וברחמי ה' המרובים, נס גדול אירע.
המחבלים הארורים דרסו עם הרכב שלושה בחורים חסידים, וכשיצאו מהרכב עם כלי הנשק על מנת לבצע את זממם, בנס גלוי הנשק לא ירה. הם ניסו שוב ושוב לירות, אך לא הצליחו. התברר, שהיה 'מעצור' בנשק, והם החלו לרוץ ולברוח עד שנתפסו בס"ד, ושלושת הבחורים החסידים שנדרסו על ידם בצורה פראית, יצאו בריאים ושלמים עם פגיעות קלות. נס של ממש!
אחד הבחורים החסידים שנדרס ועף באוויר, נחת ממש ליד רכב המחבלים, אך הם לא הבחינו בו שוכב על הקרקע, ורצו לעבר בית המדרש, ובכך ניצלו חייו. פלאי פלאים!
אלא שמגיד המישרים, הגה"צ ר' אלימלך בידרמן שליט"א, מגלה גילוי מפעים ומיוחד במינו שאירע באותה עת בבית המדרש הצמוד, שמדהים את העולם היהודי, וכך הם דבריו:
חובה על כל יהודי לשנן את הכלל כי הכל עושה יתברך לבדו, וגם הטעויות שלנו, נעשות ברצון ה' ובגזרתו, וכל עיכוב הינו לטובת האדם להצילו מדבר קשה אחר. הסכיתו ושמעו:
ישנו יהודי חשוב המתגורר בשכונת 'גני גאולה', השכונה בה הגיעו המחבלים, ושמו – רבי זאב בר שליט"א. רבי זאב משמש כמגיד שיעור בבית המדרש 'נחלת עקיבא', שם הוא מתפלל ומלמד בכל יום.
רבי זאב הגיע אל תפילת שחרית כמידי יום, ובאותו יום בית המדרש היה עמוס עד אפס מקום, עקב הזמן הלחוץ של ערב פסח וזמן שריפת חמץ. בנוסף, אנשים רבים שזכו להיוולד 'בכורים', מגיעים על מנת לשמוע את סיום המסכת הנערך בערב פסח, בכדי להיות פטורים מן הצום, והנה הסתיימה תפילת שחרית ועשרות אנשים ובכורות התאספו במרכז בית הכנסת בשביל לשמוע את סיום המסכת.
רבי זאב היה היחיד שזכה לסיים מסכת, והכל התקבצו סביבו. "סיום מסכת 'בבא קמא'", הוא הכריז והחל באמירת הסיום, כשעשרות אנשים משתדלים לשמור על השקט ולהקשיב לכל מילה. הוא החל לקרוא את השורות האחרונות של הגמרא, תוך כדי שהוא מבאר ומסביר כל שורה בטוב טעם ודעת. ואז, לאחר דקות בודדות שהוא מסביר את הגמרא ועומד לסיים את המסכת, הוא מבחין בטעות נוראה ומבישה: הוא התבלבל וקרא את סוף הפרק השביעי, פרק 'מרובה', במקום את הסוף של מסכת – סוף פרק העשירי.
אם תשאלו כיצד יכול לקרות דבר כזה לאדם המשמש כמגיד שיעור ומוסר שיעורים לרבים מידי יום? – ראשית, רק משמיים, הכל מכוון מלמעלה לטובה. אלא, שכאן הדבר אירע כיוון שרבי זאב לקח את החוברת השניה של 'שוטנשטיין' על מסכת בבא קמא, במקום לקחת את החלק האחרון, וחשב שזה סיום המסכת וקרא אותו בטעות. במקרה שכזה, הרי שלא נעשה סיום למסכת, וכל עשרות האנשים מכל שכבות הגיל לא יצאו ידי חובה, וצריך לפתוח בסיומה של המסכת האמיתי, ולערוך 'שוב' את הסיום.
רבי זאב הרגיש בושה גדולה ואי נעימות, טעות כזו לאדם שרגיל לסיים מסכות, הינה דבר לא נעים בכלל, ולעכב כל כך הרבה אנשים, זה באמת לא נעים. הוא רץ בבהילות אל ארון הספרים, הוציא חלק אחר של מסכת בבא קמא 'שוטנשטיין' והחל בהסבר הגמרא, כשכולם שוב מטים אוזן ומנסים להקשיב. אלא, שהלא יאומן אירע שוב – אחר שתי דקות של הסבר, שוב מגלה רבי זאב שהוא טעה ובמקום לעשות סיום של המסכת, פרק 'הגוזל ומאכיל' הנמצא בסוף פרק עשירי, הוא קורא כעת את סופו של פרק 'הגוזל עצים', שהוא הפרק תשיעי, ושוב אין הדבר נקרא סיומה של המסכת.
הדבר היה לפלא גדול, כשהקהל הרב מתחיל לאבד את הסבלנות. היתכן כדבר הזה? יהודי תלמיד חכם, הרגיל לסיים מסכתות כל תקופה קצרה, מתבלבל פעם אחר פעם ועושה 'סיום מסכת' לא נכון, וגורם לכולם להתעכב עוד זמן יקר של ערב פסח, כשצריכים לסיים מהר לאכול את החמץ ולשורפו. "האם שתית משקה משכר?", שאל אותו אחד המתפללים ליד כולם בחצי הלצה, חצי רצינות. "מצטער, באמת לא יודע מה קורה לי היום", אמר רבי זאב בר במבוכה, "כנראה בגלל שאני עדיין בצום מהבוקר ולא שתיתי שום דבר עקב התענית, ובנוסף נולד לי ילד לפני כמה ימים - הדבר משפיע עליי". אבל הקב"ה יושב בשמיים ישחק, הוא מכוון את כל הטעויות שלנו, שאין הדבר תלוי בחכמת האדם ובינתו, אלא הכל מכוון בהשגחה פרטית בהנהלת הבורא יתברך לבדו.
אין לתאר את הבושות הגדולות שהיו לרבי זאב באותם רגעים, כשהוא רץ שוב לחפש את הכרך של סיום המסכת, אך הפעם האמיתי, כשעשרות אנשים ממתינים בלחץ ועצבים. מעל עשר דקות שהם ממתינים ועדיין לא נעשה הסיום המיוחל. רבים החלו להתלחשש ביניהם בתמיה. זהו זה. רבי זאב תפס את החלק האחרון והנכון של המסכת, וסיים ב'שלישית' את מסכת בבא קמא. כולם איחלו לו ברגשות מעורבים של שמחה ולחץ 'מזל טוב', וישבו לטעום עוגיות ויין, כנדרש בהלכה לרוצים להיפטר מהתענית.
ואז, אירע הנס הגדול – בעודם מאחלים לו מזל טוב ומתחילים בברכות על העוגיות והיין, פרצו בבהלה וחרדה אנשים רבים אל בית המדרש והודיעו: "מחבלים מסתובבים בחוץ עם נשק וסכינים. סכנה, להתחבא". כששמעו זאת עשרות המתפללים, הם החלו להסתתר בבהלה, עד שלאחר דקות בודדות, התקבלה בשורת הנס שהם נתפסו,
כששמעו זאת עשרות המתפללים, הם החלו להסתתר בבהלה, עד שלאחר דקות בודדות, התקבלה בשורת הנס שהם נתפסו, כשאף יהודי לא ניזוק בחסדי הבורא הרבים.
רבותיי, פשוט מצמרר ומבהיל! כולם הבינו באותו רגע את גודל הנס – אם רבי זאב בר לא היה מתבלבל, אלא עושה את סיום המסכת בצורה חלקה ורגילה, כולם היו יוצאים מבית המדרש דקות קודם לכן, והמחבלים הארורים שהמתינו בחוץ עם הרכב היו פוגעים והורגים ברבים מהם, ביניהם ילדים וקשישים שאין בכוחם לברוח ולהימלט.
הרחוב של בית כנסת 'נחלת עקיבא' היה אמור להיות גדוש במאות אנשים, ובזכות העיכוב של בלבול בסיום המסכת, המחבלים ראו רק שלושה בחורים חסידים וניסו לפגוע בהם, והתברר למפרע שהכל היה בהשגחה פרטית מדויקת ומכוונת. הם לא הבינו מה קורה לו, ואפילו אולי זעמו בליבם מדוע הוא גורם לעיכובם, ולא ידעו כי זה בעצם הצלתם.
כי "עת צרה היא ליעקב – וממנה יוושע", שהצרה, העיכוב והנזק – הוא בעצמו הדרך לישועה.
כמה צריכים להתחזק מהמקרה המרגש הזה שאין טעות בעולם! אף אחד לא יכול לעשות דבר נגדך, אם זה לא הבורא שגזר שכך יהיה לך על ידם. לבורא עולם יש תוכנית מדויקת בשבילך, ולכל יש יד מכוונת, רק ואך ורק לטובתך, ולהיטיבך באחריתך! אדם שלא יכעס, אלא יחייך לשמיים ויאמר שהוא מקבל באהבה את מה שבורא עולם עושה לו – אין לתאר ולשער את הנחת רוח שהוא גורם בשמיים, ומבטל מעליו ומעל כל העולם כולו צרות צרורות.
בעקבתא דמשיחא יש כרטיס מנצח אחד, בא חבקוק והעמידן על אחת – "וצדיק באמונתו יחיה". חבקוק הנביא השאיר לנו צוואה לדור האחרון – ע"י האמונה שיש בורא משגיח ושומר על כל אחד בהשגחה פרטית – כך נינצל!
