ראש הישיבה ותלמידיו נזדעזעו למשמע הבשורה, ותיכף התארגנו וערכו לו לויה כדת וכדין
ביום ד' בשבוע האחרון ששהו שם, הופיע בעה"ב בחדרו של הראש ישיבה, וביקש ממנו שישאיל לו את תפיליו, ראש הישיבה הסכים בחפץ לב, ובעה"ב הניח אותם בהתרגשות מרובה, וסיפר לנוכחים שמיום הבר מצוה שלו לא הניח תפילין. למחרת שב ובא וכן ביום שישי, בשבת קודש כבר לא נשמע קול השיר מביתו, והוא בא לבית הכנסת בכל התפילות, והתפלל בבכיות נוראות, ואף השתתף בסעודה שלישית. ויהי לפלא בעיני כולם.
במוצאי שבת הסכימו הכל לעשות עמו סעודת מלוה מלכה, וישבו בצוותא לשעתא חדא של התעלות והתרוממות הרוח, כחצי שעה לאחר שעזבו את ביתו התחיל בעל הבית להרגיש שלא בטוב, בני ביתו הזעיקו את אנשי הרפואה, אולם אדהכי והכי הורע מצבו במהירות ושבק חיים לכל חי...
שמעתי ממקור נאמן, שלפני כשישים שנה, כאשר עדיין לא היה נהוג לשהות בהרים בימי הקיץ, הלך הראש ישיבה דנאוואמינסק עם עשרים אברכים בני תורה, וחפשו מקום לשהות שם בקיץ, אך התקשו מאוד למצוא מקום מתאים, עד שהגיעו לקאנטרי מסוים שהתאים להם, אמנם בעה"ב של הקאנטרי היה יהודי רחוק מאוד מתורה ומצוות, וממש לא ידע כלום מעניני יהדות, ואמר להם: 'ברצוני להודיע לכם שאיני שומר שבת, ובליל שבת אני שומע שירים בכלי שיר בקול רם, אם בכל זאת רצונכם לבוא לכאן, אתן לכם עשרים בתים בקצה הקאנטרי'.
באין ברירה אחרת הסכימו, ואכן באו שם עם משפחותיהם, ובעה"ב קיבל אותם בסבר פנים יפות, אמנם כאשר אמר כן היה, בליל שבת נשמע קול כלי שיר למרחוק. הם מצידם קרבו אותו בכל הזדמנות, ובכל ערב שבת שלחו לו ממאכלי השבת. כן היה משך כל הקיץ.
ביום ד' בשבוע האחרון ששהו שם, הופיע בעה"ב בחדרו של הראש ישיבה, וביקש ממנו שישאיל לו את תפיליו, ראש הישיבה הסכים בחפץ לב, ובעה"ב הניח אותם בהתרגשות מרובה, וסיפר לנוכחים שמיום הבר מצוה שלו לא הניח תפילין. למחרת שב ובא וכן ביום שישי, בשבת קודש כבר לא נשמע קול השיר מביתו, והוא בא לבית הכנסת בכל התפילות, והתפלל בבכיות נוראות, ואף השתתף בסעודה שלישית. ויהי לפלא בעיני כולם.
במוצאי שבת הסכימו הכל לעשות עמו סעודת מלוה מלכה, וישבו בצוותא לשעתא חדא של התעלות והתרוממות הרוח, כחצי שעה לאחר שעזבו את ביתו התחיל בעל הבית להרגיש שלא בטוב, בני ביתו הזעיקו את אנשי הרפואה, אולם אדהכי והכי הורע מצבו במהירות ושבק חיים לכל חי.
ראש הישיבה ותלמידיו נזדעזעו למשמע הבשורה, ותיכף התארגנו וערכו לו לויה כדת וכדין, וקברו אותו בביה"ח בעיר עלענוויל (ועל המצבה נחקק שמו בענגליש GOLTSTEIN) אחר הקבורה בכתה אשתו ואמרה 'מי יאמר אחריו קדיש, יש לנו רק בן אחד שאינו יודע כלום מעניני דת, ואין לנו קרוב אחר שיכול לומר קדיש לעילוי נשמתו'. הרגיעו אותה בני הישיבה ואמרו לה שאפשר לשכור אדם שיאמר קדיש בעבורו, ואכן כן עשו, ושכרו זקן אחד שהתחייב לומר בכל יום קדיש לעילוי נשמתו של אותו בעל תשובה.
ויהי היום כעבור כמה חדשים באה האשה אל הראש ישיבה, ואמרה לו שבעלה נגלה אליה בחלום ושאל מדוע הפסיקו לומר קדיש, מיהרו לברר מה קרה עם הזקן שנשכר, ומצאוהו שהוא שוכב בביתו חולה, ובכתה האשה 'מה יהא עם הקדיש'. שבו ואמרו לה שאל תדאוג, כי אפשר לשכור הגה"צ אבדק"ק סאדאוונא זצ"ל שיתחיל מעתה לומר קדיש, והוא לא יחסיר ימים.
כעבור כמה חדשים חזרה האשה ואמרה שבעלה התגלה אליה שוב, ושאל לה מה עם הקדיש, האברכים התפלאו הלא הסאדאוונער רב ידוע כאיש נאמן, אולם אע"פ כן צלצלו אליו, ואמר שאכן כמה ימים נסע מביתו לקצור חיטים למצות ואין לו מנין, וממילא אינו אומר קדיש. ויהי לפלא.
עכ"פ רואים מזה את כח הסביבה, שבשביל ששהה בעל הבית בחברת יראי ה' כמה שבועות, זכה וחזר בתשובה, וכמו שדרשו חז"ל בפרשתן אוי לרשע ואוי לשכנו טוב לצדיק טוב לשכנו, ונתעלה עד כדי כך שהיה יכול לירד לעולם הזה לפעול שיאמרו קדיש בעבורו.
