קם פה בסביבה איזה פריץ המתברבר שהוא נכדו של המן ורוצה להתנכל לנו, אבל סופו יהיה גם כן כסופו של המן האגגי בעזרת השם...
השיבה האישה בתמימות, שלפני הרבה שנים גזר המן הרשע להשמיד את כל היהודים אך בהשתלשלות מפלאה אירע שנחל מפלה ונתקלקלה מחשבתו, ולזכר אותו נס נחוג מחר את יום הפורים ונאכל אוזני המן 'המן טאשן' שאני מטגנת פה לכבוד ה' ולהזכיר חסדיו! גם לאחרונה, קם פה בסביבה איזה פריץ המתברבר שהוא נכדו של המן ורוצה להתנכל לנו, אבל סופו יהיה גם כן כסופו של המן האגגי בעזרת השם, ואז בוודאי נקבע חג נוסף ונאפה שוב כיסנים לזכר המאורע.
המעשה הבא, כיין המשמר בענביו, שגור היה על פיו של רבי יעקב בן ר' משה אהרן איש לכוביטש זכרונו לטוב, כפי שקיבל פה אל פה מחסידי קדמאי. מעשה שכולו מסוג הנפלאות שעושה לנו קודשא בריך הוא לבדו.
אחד הפריצים במדינת פולין שעלה לגדולה, שונא ישראל מובהק, התרברב כי נכד ונין הוא להמן בן המדתא צורר היהודים, והבטיח להשלים את אשר זמם זקנו ולא הספיק לבצע. אף הוא הזמין פעם את אחזת מרעיו לנשף הוללות, בו אמר להביאם בסוד מזימותיו, ויחדו יתכננו עצות ודרכים כיצד להתעלל ביהודים ולכלותם רחמנא ליצלן. ויהי בעיצומו של הנשף החגיגי, בעת שהפריצים ההוללים ביקשו איזה עניין לעסוק בו ולשעשע את עצמם, נתן ה' בלבו של אחד הפריצים והציע לפני חבריו שכל אחד מהנוכחים יפרט את ייחוסו המשפחתי, כי היו כולם צאצאי אצילים ורוזנים מני דורות רבים. הצעתו נתקבלה בהתלהבות רבה ולא ידע אותו פריץ כי בכך טומן הוא פח יוקשים לרגליו של הפריץ המארח, אסופי שהורם מאשפות, אשר לא היה כלל מגזע האצילים.
הלה שהבין מיד כי ינחל עוד מעט חרפה גדולה, כשיגיע תורו לפרט את שלשלת ייחוסו, התחמק מהנשף באמתלה שהנה הוא יוצא להביא את כתב ייחוסו. בחוץ החליף את בגדיו, התחפש לאיש פשוט לבל יכירוהו, רכב על סוסו ודהר במהירות להתרחק מהמקום לכל אשר ישאוהו רגליו. כשעבר זמן והרגיש עייפות חיפש מקום לנוח קמעה באחד מכפרי הסביבה. השעה הייתה מאוחרת באישון לילה, משראה אור מנצנץ מאחד הבתים פנה לשם והתדפק על הדלת. כשפתחו לו ביקש בתחנונים לתת לו מקום ללינת לילה ונענה בחיוב.
היה זה בית יהודי ומכיוון שהתחפש לא הכירו שזה הפריץ. היהודיה הרחמנייה הכניסה אותו אל הבית פנימה, הציעה לו כיסא לשבת אצל השולחן והגישה לפניו מאכלים שונים שיסעד לבו. והנה הבחין הגוי בעקרת הבית שהיא עומדת במטבח ומטגנת כיסנים משולשים. הרהיב ושאל מה פשר מעשיה בשעה כל כך מאוחרת.
השיבה האישה בתמימות, שלפני הרבה שנים גזר המן הרשע להשמיד את כל היהודים אך בהשתלשלות מפלאה אירע שנחל מפלה ונתקלקלה מחשבתו, ולזכר אותו נס נחוג מחר את יום הפורים ונאכל אוזני המן 'המן טאשן' שאני מטגנת פה לכבוד ה' ולהזכיר חסדיו! גם לאחרונה, קם פה בסביבה איזה פריץ המתברבר שהוא נכדו של המן ורוצה להתנכל לנו, אבל סופו יהיה גם כן כסופו של המן האגגי בעזרת השם, ואז בוודאי נקבע חג נוסף ונאפה שוב כיסנים לזכר המאורע.
לא פיללה האישה כי היא מדברת ישר אל ה'בעל דבר' בכבודו ובעצמו. אולם הוא הפריץ האסופי נתקף לשמע דבריה פחד ומורא ממה שיבוא עליו וימהר לעזוב את המקום, וכבואו אל ביתו אבד את עצמו לדעת. כן יאבדו כל אויביך ה'. כה חלפו הסכנות שארבו ליהודי הסביבה מבלי שאיש מהם ידע על כך ('מסוד שיח חסידים' עמוד 148).
*
דבר זה שלא כִּלּוּ את כל זרעו של המן מְבֹואר בספר הקדוש 'ישמח משה' (פרשת תולדות): והנה פירשתי בפסוק (במגילת אסתר, ט י) 'וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם', על פי מה שמצינו (גיטין נז:) שמבני בניו של המן למדו תורה ברבים, הרי שלא כִּלּוּ זרעו לגמרי, והטעם על זה דכתיב (שמות ב יב) וַיַּרְא כי אין איש עתיד להתגייר, על כן וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וגו' (שמו"ר פ"א כ"ט). ולכך באלו שראו ברוח הקודש שהיו בהם ניצוצות קדושות לא נגעו בהן, וידוע מה שפירשו וראיתי את דמעת העשוקים (קהלת ד א), דְּקָאֵי על ניצוצות הקדושה העשוקים בתוך הטומאה, וזהו שכתוב 'ובַּבִּזָּה', במקום בִּזָּה לא שלחו את ידם לנגוע בהן.
