קבלו עליהם 'קבלה' איתנה, ללמוד באותו ספר מוסר מידי יום, כעבור שנה התארסו שניהם בהשגחה פלאית ומופלאה
'תסלח לי', החל הרב לשוחח עם הבחור שלצידו, 'יש לך קשר מסויים לספר הזה? אתה אוהב ללמוד בו? אתה נהנה מתוכנו?' הבחור השיב בגמגום רפה, כאילו אינו רוצה לחשוף את הקשר בינו לבין הספר שבידיו. הרב קיבל את הסירוב בנימוס, והם החלו לשוחח על דא ועל הא...
התברר שהבחור הוא תושב ציריך, בן עשרים ושמונה, ולומד בישיבת 'מיר' בירושלים.
עתה הוא טס לתחילת זמן 'אלול'. הוא התקשה להסתיר את המובן מאליו. 'האמת, קיוויתי שאת השנה הזאת אני כבר לא אתחיל בישיבה, אולי בכולל... בכל זאת, בן עשרים ושמונה. לא נותרו לי חברים בני גילי בישיבה. אבל בינתיים אני מוסיף לחכות ולצפות...' שח הבחור בשברון לב...
היא היתה נערה, כבר בכלל לא צעירה. בראש חודש אלול חגגה שלושים, ותחושת מחנק אפפה אותה. כל חברותיה כבר נישאו באושר, הקימו בתים בישראל, מלוות עוללים למטפלת ולגן, מגדלות ילדים לתפארת. ורק היא, רק היא, נותרה מאחור, כביכול עליה השנים לא חולפות עוברות...
היא כבר היתה בקברי צדיקים, וכבר התברכה מצדיקים חיים. אינספור סגולות מאחוריה, אף אחת מהן לא הועילה. והיום, ראש חודש אלול, היא חשה כי ליבה מתרסק. היא לא מסוגלת לעמוד בצער הזה. יום ועוד יום ועוד יום, עתה היא חוגגת יום הולדת, מחליפה קידומת, עוברת עשור. 'יום הולדת שלושים ואת עדיין מחכה!' צבטה את עצמה, מיוסרת, מודאגת...
ואז, כששפכה את לבה בשיחה עם רב אליו היא מקורבת, יעץ לה לנקוט בכלי שגילה הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצ"ל. 'קבלה טובה אחת, חזקה, בה תעמדי בדבקות בכל מחיר. קחי את הזמן עד ראש השנה, תחשבי מה את יכולה לקבל על עצמך. התנדבות לחסד, שמירת הלשון, התחזקות בצניעות, ביראת שמים, משהו. קבלה טובה אחת שתכריע את גורלך, שתקבע שהשנה את מקימה בית בישראל!'
הנערה שמעה, והחליטה: היא מקבלת על עצמה חצי שעת לימוד יומי בספר מוסר קבוע על מנת להתחזק ביראת שמים. היא חשה שנדרשת ממנה התחזקות ביראת שמים, ובחרה ספר לימוד בו תעסוק בקביעות מדי יום, במשך חצי שעה. 'הריני מקבלת על עצמי בלי נדר', לחשה באלם קול, דמעה תלויה בזווית העין, תקווה גדולה מפעמת בלב...
חודש אלול עבר, גם ראש השנה. חודש תשרי חלף, וכבר הגיעו ימי החנוכה. הנערה הקפידה על הלימוד היומי בעקביות, בחוזקה, בעוצמה. לפעמים שבה הביתה ממוטטת, אולם לא עלתה על יצועה בלי מחצית שעת הלימוד היומי. לפעמים עברו עליה ימים טרודים מאוד בעבודה, אך את קבלתה לא זנחה. ולמרות זאת הישועה לא הגיעה! ואז הגיע שוב ראש חודש אלול. שנה חלפה מאז החלה לעמוד בקבלתה, ועדיין אין כל התקדמות. הנה, יום הולדת שלושים ואחת הגיע, והיא עודנה נערה! - - -
היא שבה ושוחחה עם הרב שיעץ לה, והוא ביקש ממנה להתחזק ולעמוד בקבלה כי ישועת ה' כהרף עין. הוא נאלץ למהר ולסיים את השיחה עימה שכן נדרש לעלות לטיסה. כשהוא התיישב במטוס, הבחין כי הבחור שעל ידו מוציא מתיקו ספר המוכר לו כל כך. זהו אותו ספר בו לומדת הנערה, שאך מקודם התקשרה 'להזכיר' שהנה חלפה שנה מהשיחה הקודמת ודבר לא זז, ולמרות זאת היא מוסיפה ללמוד מדי יום חצי שעה כפי שקיבלה על עצמה...
'תסלח לי', החל הרב לשוחח עם הבחור שלצידו, 'יש לך קשר מסויים לספר הזה? אתה אוהב ללמוד בו? אתה נהנה מתוכנו?' הבחור השיב בגמגום רפה, כאילו אינו רוצה לחשוף את הקשר בינו לבין הספר שבידיו. הרב קיבל את הסירוב בנימוס, והם החלו לשוחח על דא ועל הא...
התברר שהבחור הוא תושב ציריך, בן עשרים ושמונה, ולומד בישיבת 'מיר' בירושלים.
עתה הוא טס לתחילת זמן 'אלול'. הוא התקשה להסתיר את המובן מאליו. 'האמת, קיוויתי שאת השנה הזאת אני כבר לא אתחיל בישיבה, אולי בכולל... בכל זאת, בן עשרים ושמונה. לא נותרו לי חברים בני גילי בישיבה. אבל בינתיים אני מוסיף לחכות ולצפות...' שח הבחור בשברון לב...
חושיו של הרב התחדדו, מבטו התלהב. 'תגיד לי, סליחה שאני שואל שוב, לספר אותו אתה לומד – יש קשר לכך?'
הבחור נבוך קמעא, אולם חש שאין לו מה להפסיד והחליט לשתף. 'האמת,' אמר בשקט, 'בראש השנה לפני כמעט שנה, שמעתי על סגולה מהמשגיח רבי אליהו לאפיאן, שאמר שקבלה טובה אחת בראש השנה יכולה להכריע גורלות. על אתר קיבלתי על עצמי להתחזק ביראת שמים, וזאת בעזרת לימוד יומי קבוע בספר זה. ברוך השם אני מחזיק מעמד כבר כמעט שנה, למרות שדבר לא זז, הישועה לא הגיעה, ראש השנה כבר בעוד פחות מחודש...'
'דבר לא זז?!' חלף הרהור נועז במוחו של הרב. 'דווקא לי יש תחושה שמעגלים נסגרים!' ניתר לבו בקרבו. בטרם ירד מהטיסה ביקש מהבחור את פרטיו, ונפרד ממנו באמירה סתמית של 'נעמוד בקשר'.
והלא ייאמן אכן קרה: בכ"ו באלול באותה שנה, פחות ממאה שעות לפני תום 'שנת הקבלה הטובה', הם באו בברית האירוסין. נערה מבני ברק, כבת שלושים, שכבר היתה כמעט מיואשת, אולם בראש השנה החולף קיבלה על עצמה לימוד יומי קבוע, עם בחור בן עשרים ושמונה מציריך, גם הוא כמעט מיואש, וגם הוא, בדיוק בראש השנה שלפני –קיבל על עצמו חצי שעת לימוד יומי באותו ספר בדיוק!
שני קצוות תבל, שני עולמות, שתי קבלות חזקות בראש השנה – חברו להם לבית נאמן בישראל עוד באותה שנה, ברגעיה האחרונים!
סיפור מופלא זה, אותו קיבלנו בעדות אישית נרגשת מהרב שליווה את הנערה, הוא קריאה לפעולה לכולנו: בימים גורליים כל כך בהם ניתן להיוושע, כמה כדאי להקדיש מחשבה מעמיקה, להחליט 'מה הקבלה שלי'. בכלל לא משנה מה היא אותה קבלה, משנה שהיא תהיה, תתקיים, תימשך, שנעמוד בה בעקביות.
זו יכולה להיות קבלה טובה בשמירת הלשון או בשמירת העיניים, בפיזור חיוכים לרוב או במילים טובות שופעות, בשעת לימוד יומית או בהגברת איכות הלימוד היומי הנוכחי. לא משנה מה הקבלה – משנה שהיא תהיה, שיהיה לנו ביד הפטיש ששובר את המחסומים, שנחזיק בכלי שמניחים את כובד משקלו על כף המאזניים – ומכריעים!
הימים הקרובים הם גורליים, מכריעים לשנה שלימה. הבה נפעל בהם בכל הכח, לא נוותר בשום אופן. קבלה אחת טובה איתה נתחיל את השנה החדשה, ובעזרתה נזכה לישועה במשך השנה!
