צמרמורת עברה בגופי. היתה לי אפשרות לגלות לשכנה שהבגדים שבנה לובש הם בכלל שלנו, שאנחנו מסרנו אותם לגמ"ח...

בשעה אחת-עשרה בלילה הגענו לביתנו, ולצערנו גילינו כי הבית מוצף במי ביוב... נוצרה סתימה בצנרת והמטבח והסלון הוצפו במים שהדיפו ריח נורא. בני הגדול לא איבד עשתונות, הוא הורה לכולנו להישאר בחצר והחל לנקות את הבית. כיוון שאנו גרים בקומת קרקע, הוא גרף את מי הביוב מהבית החוצה לעבר בור הניקוז הסמוך לבניין. בדיוק באותו זמן שבו מאירוע משפחתי השכנים הגרים מולנו. מבלי משים החליק בנם הקטן על מי הביוב ובגדיו היקרים התלכלכו. אימו כעסה מאוד והחלה לצעוק על בני... 

סיפר מ. אני אב למשפחה ברוכת ילדים, תשעה במספר ברוך ה'. לפני כשש שנים חלתה אשתי במחלה הקשה לא עלינו. עשיתי הכל כדי שתבריא, התייעצתי עם גדולים ומומחים בתחום ושילמתי סכומי עתק לרופאים הבכירים ביותר בארץ ובחוץ לארץ.

במשך שנתיים טולטלנו בבתי חולים ובטיסות מפרכות, אך המצב רק התדרדר. באחת השבתות שבתנו כל המשפחה עם אשתי בבית החולים וראינו את חולשתה הגדולה. בצר לי הלכתי במוצאי שבת קודש לתלמיד חכם ירא שמים וסיפרתי לו את מר ליבי. תוך כדי הדברים פרצתי בבכי, מרוב רחמים על מצבה של אשתי, על ילדיי שזמן רב גדלים בלי אמא ועלי.

אותו תלמיד חכם בכה עימי גם יחד, ולאחר מכן אמר לי את דברי רבותינו: "אמר רבי יצחק, יפה תפילה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין". שאלתי מה הכוונה, והוא ענה: "דרש רבי פנחס בר חמא: כל שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר: חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה". שאלתי: "אז מה עלי לעשות?" והחכם ענה: "תשפוך לפני ה' בכל יום את צקון ליבך בדיוק כמו ששפכת לפני ותרבה בצדקה, שנאמר: צדקה תציל ממוות".

הודיתי לו על העצה ויצאתי מביתו. הלכתי לביתי ובדרך חשבתי איך אוכל לקיים את מצוות הצדקה, הרי בעקבות הטיפולים והטיסות נעשיתי בעל חוב גדול, והסכום שעלי להחזיר תפח למימדים מדאיגים. אבל כיוון שהייתי נחוש בדעתי לעשות הכל כדי שאשתי תבריא, החלטתי לתרום לגמילות חסדים הסמוך לביתנו את הבגדים שלי ושל ילדיי שאינם מוכרחים לנו, ואנו נסתפק בבגדים הכרחיים בלבד. חשבתי שזוהי בוודאי צדקה גדולה, כי מאותו גמילות חסדים נהנים הרבה עניים בני טובים.

כשהגעתי לביתי אספתי את ילדיי סביב השולחן ואמרתי: "ילדיי חביביי! כדי שאמא תבריא אנחנו מוכנים לעשות הכל. לפני שעה קלה קיבלתי עצה מתלמיד חכם להרבות בתפילות ובצדקות. לכן נתפלל כולנו לה' בכל יום תפילות היוצאות מהלב, וגם לפני השינה נשפוך שיחנו לפני ה' לרפואתה של אמא. כל אחד מאיתנו יודה לה' על כל הימים והשנים שאמא היתה בריאה, הכינה לנו יום-יום כריך לתלמוד תורה, כיבסה וגיהצה לנו את הבגדים כדי שניראה בני תורה מכובדים, ניקתה וסידרה את הבית שיהיה ראוי ששכינה תשרה בו, ובכלל דרכה נתן לכם ה' חיים". הוספתי שהחכם אמר להרבות בצדקה, ועלה לי רעיון איך נוכל כולנו להשתתף במצווה חשובה זו. הילדים היו קשובים וגילו רצון לעשות כל מה שאומר. "כל אחד יברור את בגדיו, וכל בגד שאין בו צורך יום-יומי ניתן לגמילות חסדים הסמוך".

הילדים שמחו מאוד מהרעיון. הקטנים נהנו מהחוויה שבדבר והגדולים הבינו שצדקה זו יכולה לרפא את אמא. יחד מילאנו ארבע שקיות ענקיות של בגדים משובחים, בהם הבגדים היקרים שרכשנו לכל המשפחה לכבוד חתונת בתנו שהתקיימה לאחרונה ומסרנו אותם לגמילות חסדים. בעל הגמילות חסדים שמח מאוד ובירך את אשתי מכל ליבו ברפואה שלימה. עניתי "אמן" בכוונה גדולה, שמחתי מהברכה ושבתי לביתי.

עבר חודש ימים. מצבה של אשתי לא התדרדר עוד ברוך ה', אך גם לא השתפר. הרגשתי חיזוק גדול מכך שמצבה לא התדרדר והחלטתי לקחת את ילדיי למערת המכפלה, להודות לה' ולהתחנן לפניו לרפואה שלימה. כשהגענו לחברון התפללנו, רקדנו ושרנו: "על הכל ה' אלוקינו אנחנו מודים לך..." הסברתי לילדיי שאנו מודים לה' על הכל, על הטובה וגם על מה שנראה רע, כי הכל בוודאי טוב. שרנו גם: "י-ה זכות אבות יגן עלינו... מצרותינו גאלנו..." וכיוונו שזכות האבות הטמונים בחברון תגן עלינו שאמא תישאר עימנו בריאה ושלימה. עשינו את דרכנו לעבר ביתנו בהרגשה מיוחדת ועילאית מאוד, שוודאי התקבלה תפילתנו. ההרגשה היתה חזקה כל כך, גם אצל ילדיי, עד שהגדולים שבהם כבר החלו לומר לי שצריך לצבוע את הבית כדי שאמא תשוב לבית נקי.

בשעה אחת-עשרה בלילה הגענו לביתנו, ולצערנו גילינו כי הבית מוצף במי ביוב... נוצרה סתימה בצנרת והמטבח והסלון הוצפו במים שהדיפו ריח נורא. בני הגדול לא איבד עשתונות, הוא הורה לכולנו להישאר בחצר והחל לנקות את הבית. כיוון שאנו גרים בקומת קרקע, הוא גרף את מי הביוב מהבית החוצה לעבר בור הניקוז הסמוך לבניין. בדיוק באותו זמן שבו מאירוע משפחתי השכנים הגרים מולנו. מבלי משים החליק בנם הקטן על מי הביוב ובגדיו היקרים התלכלכו. אימו כעסה מאוד והחלה לצעוק על בני, ולא הסתפקה בזה אלא ניגשה אלינו לגינה והחלה להשפיל אותי ואת ילדיי. השכנים החלו להציץ מהחלונות לראות את סיבת הצעקות בשעת לילה מאוחרת, אך הדבר לא הרתיע אותה והיא המשיכה לצעוק. ביקשתי את סליחתה וניסיתי להתנצל, אך היא לא היתה מעוניינת לשמוע אותי והמשיכה בהשפלות. בין היתר אמרה: "לא כולם מלוכלכים כמותכם ולובשים בגדים מהפח... הלכלוך שלכם הרס את הבגדים היקרים של בני. מתאים לכם לגור בבניין מלוכלך ולא כאן בינינו!" כך המשיכה "לברך" אותנו בכל מיני ברכות. נפגעתי עד עמקי נשמתי, כי היה מקור לדברים שהיא אמרה. מאז חלתה אשתי היה לנו קשה לשמור על הסדר והניקיון בבית, אלא שהסתרנו את המחלה מהשכנים.

בני בן התשע ניגש אלי ואמר לי דבר מה בשקט. ניסיתי להבין מה הוא אומר, התכופפתי לעברו והוא לחש: "אבא! הבן של השכנה לובש את הבגדים שהיו שייכים לי! השכנה לקחה אותם מהגמילות חסדים. אני מזהה את החוט הצהוב שאמא תפרה לי בבגד הזה...". צמרמורת עברה בגופי. היתה לי אפשרות לגלות לשכנה שהבגדים שבנה לובש הם בכלל שלנו, שאנחנו מסרנו אותם לגמילות חסדים... אך התאפקתי וסגרתי את פי. השכנה המשיכה להטיל עלינו ביזיונות. היא המתינה שבני יסיים את הניקיון, ומידי פעם זרקה עוד מילה פוגעת ועוד "ברכות" וכינויים למיניהם. שתקתי והזהרתי את ילדיי שלא יענו.

בתום הניקיון נכנסנו לביתנו והשכבתי את ילדיי לשנת לילה. לאחר מכן יצאתי מביתי, נסער מההשפלות שעברנו וצעדתי למקום היחיד המסוגל והרגיע את הרגשתי הכבידה, בית המדרש. לשמחתי פגשתי בבית המדרש את אותו תלמיד חכם, כשליח נפלא מהשמים. עידכנתי אותו במצב בריאותה של אשתי ואף סיפרתי לו על ההשפלות והביזיונות הנוראים שספגנו מהשכנה בשתיקה, אף שהיה לנו פה להשיב להם מנה אחת אפיים. הוא התפעל מאוד ואמר: "בטוחני שהשתיקה שלכם למול ההשפלות הללו תעמוד לרפואת אשתך!"

על אתר הראה לי החכם את דברי רבותינו שדרשו על האבן של בנימין בחושן, "ישפה" – יש פה. "יש לו פה" לענות על הביזיונות שביזוהו אחיו ואמרו עליו שהוא גנב בן גנבת, והוא שתק. סיים החכם: "על הנעלבים ואינם עולבים נאמר: 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו', ובזכות זה 'שמש צדקה ומרפא בכנפיה' תזרח על אשתך, והיא תצא לחיים טובים וארוכים". עניתי "אמן" מכל הלב ושמחתי מאוד.

למחרת בבוקר נסעתי לבית החולים, ושם התברר שבעקבות טיפול שאשתי מטופלת בו זמן רב החל מצבה להשתפר. כעבור שבוע הביעו הרופאים התפעלות עצומה ואמרו כי המצב שלה הולך ומשתפר מיום ליום. שאלתי את הרופאים אם הם רואים סיבה לדבר והם ענו שאין להם מושג מדוע הטיפול מצליח בעיתוי הנוכחי דווקא והוסיפו שרוב המטופלים במצב שלה אינם נותרים בין החיים. הרפואה שלה היא בגדר "נס רפואי של ממש".

השבתי להם: "אתם רוצים לשמוע אילו מעשים מביאים לנס רפואי כלשונכם?!" אחד מהרופאים הנהן, ואני סיפרתי להם על התפילות והצדקות ועל השתיקה לנוכח ההשפלות והביזיונות. "נציע את זה לכל המטופלים..." אמר אחד מהרופאים וציין שדבריי עושים קידוש השם גדול. לאחר כחודשיים מאותו הערב שספגנו ביזיונות השתחררה אשתי מבית החולים לשיקום, וכעבור שלושה חודשים נוספים הבריאה לחלוטין!

ביום שחרורה נסענו שוב לקברי האבות, נתנו הודאה גדולה לה', רקדנו עם ילדינו ושרנו בשמחה: "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם". למחרת בבוקר תלינו מודעות והזמנו את כל שכנינו לסעודת הודיה שתיערך בביתנו בשעות הצהרים. בסעודת ההודיה סיפרנו לכולם על המצב שאשתי היתה נתונה בו ועל הנס הגדול שעשה לנו ה' יתברך.

השמועה התפרסמה בכל השכונה, ואף בעלה של אותה שכנה הגיע לביתנו... הוא ביקש להיכנס עימי לחדר ושם הביע צער וחרטה עמוקה על התנהגותה של אשתו כלפי וכלפי ילדיי בזמן שהיינו נתונים במצב קשה. מיד ניחמתי אותו והסברתי לו כי דווקא ההשפלות והביזיונות שחווינו החזירו את אמא שלנו הביתה. סיפרתי לו שבאותו לילה, לפני שקראתי קריאת שמע על המיטה, שפכתי את ליבי לפני ה' ואמרתי: "ריבונו של עולם! ראה נא, אפילו השכנים צועקים עלינו שלא ייתכן שיהיה בחלקנו לכלוך שכזה. לא ייתכן שישאר הלכלוך הנורא של המחלה באמא היקרה שלנו". ברוך ה' התפילה הזו התקבלה, כי מיד אחר כך הלך מצבה והשתפר בצעדי ענק והיא חזרה הביתה בריאה לחלוטין.

לחצתי לו יד בשמחה ובאהבה ואף הוא הצטרף אלינו להודאה לה' בשירה ובריקודים. כיום ברוך ה' הכל בסדר. התקופה הקשה שעברנו גרמה לי להסתכל אחרת על החיים. דברים שפעם הייתי מתרגש מהם היום כבר אינם מפריעים לי, כי הכל שטויות. פקק תנועה, תור בבנק, "גנבו" לי את החניה, הבוס בעבודה צועק, הילדים הפכו את הבית, הרכב התקלקל – הכל שטויות, הבל הבלים. לפעמים במרוצת החיים אנחנו חושבים שמובן מאליו שה' נותן לנו בריאות וחיים. היצר הרע גורם לנו לרוץ ולרדוף אחרי עצמנו, אבל רק אם נעצור, נתבונן ונחשוב על נפלאות ה' – נודה לו על כל מה שהוא נותן לנו, נשמח מכל דבר קטן, נעריך את הזמן שאנו מקבלים בעולם הזה וננצלו לקיים את רצונו יתברך ולעשות מעשים טובים...!