לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה: סיפור מופלא על יהודי שחיפש ישועה כלכלית, ובעקבות מפגש עם כהן זקן מצא את הייעוד האמיתי שלו בתורה ובקשר עם הקב"ה.
אמר הכהן הישיש: "בכל יום ויום אני מחפש לימוד זכות חדש עליהם, כדי שלא יהיה בלב שלי שום כעס, ואז אני מברך אותם באהבה. ובגלל זה, בכל יום אני נעשה אדם יותר טוב. אתה חושב שאני אוותר על הזכות הזאת, ללמד זכות על שני האנשים שגרמו לי רעה? לא, אני לא מוכן לוותר על הזכות לעבוד עוד יום על המידות!"
"ככה אתה מברך את מי שעשה לך צרות?" אמר האיש בהתפעלות גדולה, "איך בן אדם יכול להגיע למעלה כזאת? אני חייב להבין את ההתנהלות הזאת יותר מקרוב".
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ (ו, כד).
ברכת כהנים כוללת את כל הברכות כולן.
במדרש (במדבר רבה יא, ה) מובא: "יברכך ה' - בעושר, וישמרך - מן הליסטים. דבר אחר: יברכך ה' בממון".
ובתרגום יונתן בן עוזיאל: "יברכינך ה' בכל עסקך..."
סיפור מאד מעניין סיפר רבי דוד ברוורמן שליט"א:
יהודי אחד, חילוני גמור, בא פעם לרב ואמר לו: "כבוד הרב, יש לי קשיים גדולים בפרנסה, אני ממש דחוק ולחוץ ולא יודע מה לעשות".
אמר לו הרב: "יש מצוה אחת שקוראים לה ברכת כהנים. הכהנים שנמצאים בבית הכנסת מברכים את כל המתפללים, ובזכות הברכה הזאת זוכים המתפללים לשפע של פרנסה. כדאי לך לבוא לבית הכנסת, תתפלל ותתכוון לקבל את הברכה".
אמר האיש: "קשה לי מדי להתפלל, קשה לי גם להניח תפילין. אני לא יכול להיות הרבה זמן בבית הכנסת. תגיד לי באיזו שעה ברכת כהנים, ואני אכנס לבית הכנסת בזמן לקבל את הברכה".
הוא לא היה מוכן לעשות אפילו מאמץ קטן. לא מוכן לתת כלום משלו לקב"ה, רק רוצה לקבל שפע של ברכה...
הוא עמד וחיכה מחוץ לבית הכנסת, ורק כשעמדה להתחיל ברכת כהנים הוא נכנס והתיישב. הוא הסתכל סביבו, והבחין בכהן זקן שעשה את דרכו באיטיות, מדדה, נשען מפעם לפעם על מקלו, בקושי מצליח לעלות במדרגות הספורות.
אחרי שהסתיימה ברכת כהנים אמר האיש לכהן הזקן: "לא הגיע הזמן שתוותר ותפרוש? יש פה צעירים שיכולים לברך ברכת כהנים. אתה כבר עשית את שלך, למה אתה מתאמץ כל כך?"
אמר לו הכהן הזקן: "אני אספר לך למה אני מתאמץ. ה' ציווה על הכוהנים 'לברך את עמו ישראל באהבה'. ברכת כהנים צריכה להיות תמיד מתוך אהבה. כתוב ב'משנה ברורה', שאם כהן שונא את הציבור ונושא את כפיו, סכנה גדולה היא לו.
"לי אישית היתה קצת בעיה עם העניין הזה של 'באהבה'. ולמה? כי שני אנשים שמתפללים פה, בבית הכנסת הזה, סיבכו אותי - לא ממש בתום לב - בעסקה לא טובה, ובגללם פשטתי את הרגל. סבל מאד קשה עבר ועובר עלי בגללם.
"עכשיו, אתה מבין מה קורה? מצד אחד, חייבים לברך ברכת כוהנים באהבה, מכל הלב. מצד שני, שני הברנשים האלה גרמו לי לפשוט רגל, ומובן שהייתי רחוק מאד מלאהוב אותם. מה יכולתי לעשות?"
"נו", שאל האיש בסקרנות, "מה באמת עשית?"
אמר הכהן הישיש: "בכל יום ויום אני מחפש לימוד זכות חדש עליהם, כדי שלא יהיה בלב שלי שום כעס, ואז אני מברך אותם באהבה. ובגלל זה, בכל יום אני נעשה אדם יותר טוב. אתה חושב שאני אוותר על הזכות הזאת, ללמד זכות על שני האנשים שגרמו לי רעה? לא, אני לא מוכן לוותר על הזכות לעבוד עוד יום על המידות!"
"ככה אתה מברך את מי שעשה לך צרות?" אמר האיש בהתפעלות גדולה, "איך בן אדם יכול להגיע למעלה כזאת? אני חייב להבין את ההתנהלות הזאת יותר מקרוב".
אותו יהודי התחיל לבוא לבית הכנסת לא רק לברכת כהנים. הוא נשאר לתפילות, ולאחר מכן גם ללימוד הדף היומי, ולאחר זמן מה חזר בתשובה שלמה.
קשה לאדם לעבוד על מידותיו ולסלוח למי שעשה לו עוול גדול. ובכל זאת, הכהן הישיש הצליח להוציא את הכעס והטינה מלבו, בירך ברכת כהנים באהבה, וזכה להחזיר יהודי בתשובה שלמה מאהבה.
בזכותו, היהודי שנכנס לבית הכנסת רק כדי לצאת מהקשיים הכלכליים, זכה שהאיר לו ה' את פניו, וקיבל את כל הברכות כולן.
