סוד חמש הכפתורים בויטרינה – והקשר לבחור צעיר שקם לפנות בוקר ללמוד, סיפור מרתק ומאלף

'תראה, אני רוצה להציע לך עסקה מפתה. אני זקוק נואשות לחמשה כפתורים, ומדבריך אני מבין כי קיים מחסור בכפתורים בעת הזאת. אם תעשה מאמץ עליון ותשיג לי חמשה כפתורים בזריזות, אני מבטיח לרכוש אותם במחיר גבוה במיוחד, שיספיק לך לקניית נפט ליותר משבוע!'

עיניו של הנער אורו. שבוע שלם שלא יצטרך לבקש מאביו כפתורים ולא יצטרך ללכת לנסות למכרם בשוק. פשוט ביד ומיד – דמי יותר משבוע של עלות הנפט. אך מה עושים עכשיו, הרי כפתורים אין? הנער הרהר קלות, ולפתע – זיק ניצת בעיניו. 'חכה כאן כמה דקות', אמר בקצרה ויצא...

לא חלפו אלא שתי דקות, והנה הוא שב, ובידיו – חמשה כפתורים. 'בבקשה', הושיט אותם בחיוך, 'הנה הכפתורים, ועתה, תן לי את הממון המובטח בגינם, יותר משבוע של אספקת נפט!'

במשך רבות בשנים עמדה בוויטרינה שבביתו של ר' יצחק ח. צלחת כסופה, ובתוכה נחו בשלווה חמישה כפתורים עגולים. איש לא ידע מה סיפורם של הכפתורים היקרים הללו, אשר הורדו מדי ערב פסח, נוערו מאבק, ושבו לשכון כבוד במרכז הוויטרינה, בין כלי הכסף ההדורים. איש לא ידע, איש לא שאל. הכל ידעו כי זהו מקומם וכנראה סוד חשוב מאחוריהם.

בניו – ובהמשך גם נכדיו של ר' יצחק – חיכו להזדמנות לשאול אודות הצלחת והכפתורים, וביום מן הימים היא הגיעה...

היה זה ביום בהיר אחד, בשיחת סלון של בין ערביים. בני המשפחה שוחחו על שעות הבוקר המוקדמות, השעות היקרות שקשה לשמור עליהן בעקביות, אולם הן נושאות בתוכן עונג צרוף ואושר מזוקק. ואז, כבדרך אגב, אמר האב-הסב ר' יצחק: 'הביאו נא לי את צלחת הכפתורים מהוויטרינה...'

הנוכחים היו בהלם. אבא-סבא מעולם לא דיבר על הצלחת הזו. הם כלל לא ידעו אם הכפתורים הם מזכרת מהעבר או תזכורת לעתיד. לפתע, ללא הודעה מוקדמת, הוא מבקש את צלחת הכפתורים, משמע – עתה הוא מתכוון לפתור את החידה הסתומה!

'אכן כן', פתח ר' יצחק בקול נרגש, 'אתם מביטים כבר שנים בצלחת ובכפתורים, ואינכם יודעים מה הם ומה תפקידם. דעו נא ילדיי...' הוא מחה דמעה סוררת, והחל לספר:

'היה זה בתקופה בה היישוב היהודי בארץ ישראל החל להתפתח, ומצב הפרנסה היה בכי רע. בקושי רב התפרנסו תושבי ארץ ישראל, נאבקים על פרוסת הלחם. עם אותם יהודים שנאבקו על פת לחמם נמנה ר' זאב, שעלה ארצה בהותירו מאחוריו עסק כלכלי מפותח, ועתה – נאלץ לפתוח חנות סדקית קטנה ולקוות למעט פרנסה ממכירת מחטים, כפתורים, סיכות וכיוצא באלה. למותר לציין כי לא היו לו לקוחות רבים מדי; תושבי ירושלים היו עניים מדי מכדי לרכוש מוצרי סדקית בכל עת.'

'באותה תקופה', המשיך ר' יצחק, 'נכנסתי לבית כנסת צדדי בירושלים, וגיליתי נער צעיר יושב בירכתי בית הכנסת, מליט פניו בידיו ובוכה בכי תמרורים. הבטתי בנער הבוכה שעה ארוכה, ותמיהתי הלכה וגברה: מיהו הנער האלמוני, ומדוע הוא בוכה עד כדי כך?! התקרבתי אליו, אך הוא כלל לא חש שאני בסביבה. הנחתי יד על כתפו ושאלתיו לפשר בכיו...'

ר' יצחק הוסיף ותיאר עד כמה הנער היה מופתע מעצם השאלה, ולכתחילה בכלל לא רצה לשתף. רק כשר' יצחק הבטיחו שיעשה הכל כדי לסייע לו, נענה הנער וסיפר:

'שמי משה, ואני בנו של זאב, סוחר הסדקית. אתה בוודאי מנחש כי עקב דוחק הפרנסה בימים טרופים אלה, גם אני נאלץ לחפש לעצמי עבודה מדי יום כדי לסייע בפרנסת המשפחה. עם זאת, אני מקפיד מאוד לקום בשעת בוקר מוקדמת, ללמוד משהו, להתכונן לתפילה ולהתפלל כראוי, ולהתחיל את היום באווירה חיובית ואיכותית...'

הנער נשא עיניו לנקודת אופק רחוקה, הפסיק קלות והמשיך בסיפורו: 'כידוע לך, זרם החשמל אינו מצוי ברוב הבתים, וכך גם בביתי. אפילו נפט להדלקת העששית הוא מוצר שנמכר במשורה. כדי שאוכל להשכים קום מדי בוקר כאשר עדיין חשוך – אבי נוהג להעניק לי מדי יום ארבעה כפתורים, אותם אני מוכר בשוק כדי להשיג כמה פרוטות לרכישת נפט לעששית.'

'למעשה', סיכם הנער, 'סדר יומי מתחיל ביום שלפני, בעת קבלת הכפתורים. תחילה אני אורז את הכפתורים בזהירות כמו יהלומים, ממשיך לשוק למכרם לעוברים ושבים, ובשעת ערב אני יוצא ורוכש את הנפט. עם השכמת הבוקר אני מעלה את האור בעששית הישנה, לאורה אני לומד עד שעת הנץ החמה. כך אני פותח את היום בצורה טובה, ויש טעם רוחני לחיי...'

'אבל היום' – המשיך הנער ובכיו התגבר לפתע – 'כשבאתי לאבי לקבל את הכפתורים ללימוד מחר, הוא חיפש וחיפש במדפים ובארונות, הפך את המגירות ובדק בארונות, ולא מצא אף כפתור. אתה יודע מה זה אומר? זה אומר שאין לי כפתורים, ואם אין לי כפתורים – אין נפט, ואם אין נפט – אין לי אפשרות לקום מחר מוקדם בבוקר, כי לא אוכל לראות דבר בחושך!'

הנער נשם עמוקות והמשיך: 'אתה מבין איזה יום הולך להיות לי מחר? כשאני קם בבוקר מוקדם – כל היום אני באווירה של עשייה וסיפוק. השעות האלה בבוקר, כשהעולם נקי וטרי, טהור וזך, ואני יכול להתחיל את היום ברוגע לפני המרוץ של כל היום – נותנות לי את הטעם בחיים. הן מקרינות על כל היום שלי, בזכותן אני מרגיש שולט על היצרים שלי כל היום כולו ולא נגרר ונסחף בעקבותיהם. ועכשיו אין לי כפתורים, ובאין כפתורים אין בוקר, ובאין בוקר אין יום!'

ר' יצחק סיפר שרחמיו גאו בקרבו בשומעו את דברי הנער, שפסגת שאיפותיו וחלומותיו היא להצליח להשכים קום, אך גם המעט הזה נמנע ממנו. היה משהו בלבו הקרוע ובזעקתו היוצאת מן הלב, שפשוט לא היה אפשר להישאר אדיש מולו. לפיכך נענה בהצעה מקורית:

'תראה, אני רוצה להציע לך עסקה מפתה. אני זקוק נואשות לחמשה כפתורים, ומדבריך אני מבין כי קיים מחסור בכפתורים בעת הזאת. אם תעשה מאמץ עליון ותשיג לי חמשה כפתורים בזריזות, אני מבטיח לרכוש אותם במחיר גבוה במיוחד, שיספיק לך לקניית נפט ליותר משבוע!'

עיניו של הנער אורו. שבוע שלם שלא יצטרך לבקש מאביו כפתורים ולא יצטרך ללכת לנסות למכרם בשוק. פשוט ביד ומיד – דמי יותר משבוע של עלות הנפט. אך מה עושים עכשיו, הרי כפתורים אין? הנער הרהר קלות, ולפתע – זיק ניצת בעיניו. 'חכה כאן כמה דקות', אמר בקצרה ויצא...

לא חלפו אלא שתי דקות, והנה הוא שב, ובידיו – חמשה כפתורים. 'בבקשה', הושיט אותם בחיוך, 'הנה הכפתורים, ועתה, תן לי את הממון המובטח בגינם, יותר משבוע של אספקת נפט!'

עיניו של ר' יצחק התעגלו בתדהמה: 'כיצד ייתכן? אך לפני שעה קלה בכית מרות כי אין לך כמה כפתורים בודדים למכור כמדי ערב, ועתה – תוך רגע קט הגעת הנה, וחמישה כפתורים בידך. מהיכן?!'

הנער משך בכתפיו, לא רצה לגלות את סודו. תוך כדי כך ר' יצחק בחן את מראהו מלמעלה למטה, וגילה את הסוד: חליפתו של הנער היתה נטולת כפתורים! 'אלו הכפתורים מהחליפה שלך?!' – שאל ר' יצחק בחוסר אמון, והנער הנהן במבוכה ואישר את ה'חשד'. לר' יצחק לא היה מנוס אלא לשלם עבורם את שהבטיח, והנער שש ושמח על העסקה...

את הסיפור הזה סיפר ר' יצחק לבניו ולנכדיו – מאחד מהם קיבלנו את הסיפור לפרטיו – והוסיף: 'את הכפתורים האלה רכשתי בהון עתק באותם ימים, לפני כמה עשרות שנים. אלו כפתורים של מסירות נפש להשכמת הבוקר, אלו כפתורים שנתלשו מהחליפה בכוונה כדי לזכות למעלת השכמת הבוקר. הם יקרים לי כל כך, שהחלטתי לשים אותם בוויטרינה, למען אזכור כל חיי את מה שראיתי באותו בחור גיבור רוח.'

הוא נשם עמוקות, והרים את קולו: 'שעות השכמת הבוקר חשובות כל כך, קריטיות לכל היום. השעות האלה מקרינות על כל היום, קובעות אם הוא יהיה איכותי וטוב, מוצלח ופורה. בכל פעם שאני רואה את הכפתורים, אני נזכר בנער הצעיר, בברק בעיניו, בשמחה שלו, בניצוץ שבער בו, בלהט החזק שלו – כמה החדיר בי שלהשכים קום הוא דבר חשוב ויקר כל כך, עד כדי כך ששווה וכדאי לתלוש בגללו את כפתורי החליפה, ולהישאר בחליפה נטולת כפתורים!'

אכן כן! השכמת הבוקר היא לא תוספת חשובה, גם לא מעלה יתרה. השכמת הבוקר היא קובעת, היא מכריעה. בשעות הבוקר העולם טרי ונקי, זך וצלול. טל של שחרית מקדם את פני המשכימים, ציוצי הציפורים מלווים את צעדיהם, והם זוכים לפתוח את היום באווירה של שלווה ושמחה. הבה נצטרף אליהם, כבר ממחר בבוקר!

(פניני פרשת השבוע)