מה ביקש זלמנק'ה מאביו רבי דוד בהר"ן בתמורה להחזרת האפיקומן
כיון שהגיעה שעת אכילת האפיקומן, נוכח רבי דוד כי הוא נחטף על-ידי בנו, כנהוג, אבל לא ידע, כי הפעם יצטרך לשלם מחיר כה יקר... וכאן התחיל המשא ומתן בינו ובין זלמנק'ה: "אקנה לך מתנה ספר נפש החיים'!" - מבטיח לו אבא תמורת החזרת האפיקומן. זלמנק'ה אינו מסכים.
"אקנה לך "פני יהושע'!" "לא!" - - רבי דוד מנסה להבטיח עוד ספר ועוד ספר, אך לתמהונו זלמנק'ה אינו מסכים.
הילד מבקש מאביו, שיבטיח לו כי הוא יכניסו אל הרב מבריסק כדי לקבל ממנו ברכה... שרה, היושבת ממולו, מרמזת לבנה שיחזיק מעמד ולא יסוג מדרישתו. - רבי דוד קורא את המצב אל נכון. השעה קרובה לחצות, ובאין ברירה הוא נכנע לדרישת הילד. הוא מתנצל לפני ילדו, כי אינו יכול להבטיחו על כך, אבל מבטיח הוא להשתדל בכל מרצו. המשא ומתן נסתיים, והאפיקומן הוצא ממחבואו, כשפני הילד קורנים מגיל.
יהודי ירושלים ששו על קיום רמיזה קלה של הגאון מבריסק, שמרו כל תנועה קלה שלו, ויחד עם אלה ציפו לברכתו. כבר מזל נחשב מי שזכה לכך, אחרי שנוכחו עין בעין כי אכן צדיק גוזר והקב"ה מקיים. האשה הצדקנית שרה, בתו של הגה"צ רבי עקיבא יוסף שלזינגר, לא חדלה מלהפציר בבעלה רבי דוד [המפורסם בירושלים בשם הגה"צ רבי דוד בהר"ן-וייספיש], כי ילך עם בנם הקטן זלמנ'קה, שזה עתה מלאו לו תשע שנים, אל הגאון רבי יהושע לייב, כדי לקבל ממנו ברכה שיזכה ליראת שמים, אך רבי דוד דוחה את בקשתה מכל וכל; "קשה עלי למלא משימה זו" הוא טוען "להכנס אל הגאון מבריסק סתם ככה ולבקש ברכה עבור הילד, אינו דבר פשוט וקל כל-כך כפי שהוא נראה בעינייך, "גם גדולי עולם נרתעים בבואם אל הרב" - מסביר רבי דוד, ועוד אברך שכמוני..."
רבי דוד מספר לאשתו, כי זה עתה הגיע לירושלים מכתב של אחד מגדולי הדור - הגאון רבי יוסף דב סולובייצ'יק, בעמח"ס "בית הלוי"וגאב"ד בריסק הכותב, כי ידיו מרתתין זה שני שבועות מאז התחיל לכתוב מכתב להגאון רבי יהושע ליב דיסקין בירושלים - ואם גדולי הדור ככה רותתים, מה אני יאמר?
אולם כל ההסברים הללו לא הניחו את דעתה של שרה; אדרבה, ככל שבעלה הגדול בעיניה את דמותו ואת ערכו של הרב מבריסק, כן גברה תביעתה ממנו להכניס את הילד אל בית הרב ולזכותו בברכתו. אך רבי דוד באחת: "מורא רבי עלי".
אחר הימים - לפני חג הפסח. שרה טרודה בהכנותיה לקראת החג, אך מבקשתה אינה פוסקת: "הלוא אתה הוא אחד מעשרת האברכים שהרב מבריסק בחר בהם כדי לייסד את ישיבתו 'אהלי משה', הכי גם לך כה קשה להכנס אליו פנימה ולבקש ברכה לילדך?" ואילו רבי דוד מחזיק בשלו.
מה עשתה צדקנית זו, כשראתה שדמעותיה ותחנוניה אינן פועלות על לב בעלה? בערב הפסח יעצה לזלמנק'ה שלה לחטוף בליל הסדר את האפיקומן של אבא, ולא להחזירו עד שיקבל את הבטחת אבא, שיוליכנו אל הרב מבריסק לקבל ברכה.
וזלמנק'ה, אשר פקחות ותמימות שמשו בו כאחת, עשה בכל אשר צוותה עליו אמו וחטף את האפיקומן בשעה שאביו היה דבוק ועסוק בדרכו בסיפור יציאת מצרים.
כיון שהגיעה שעת אכילת האפיקומן, נוכח רבי דוד כי הוא נחטף על-ידי בנו, כנהוג, אבל לא ידע, כי הפעם יצטרך לשלם מחיר כה יקר... וכאן התחיל המשא ומתן בינו ובין זלמנק'ה: "אקנה לך מתנה ספר נפש החיים'!" - מבטיח לו אבא תמורת החזרת האפיקומן. זלמנק'ה אינו מסכים.
"אקנה לך "פני יהושע'!" "לא!" - - רבי דוד מנסה להבטיח עוד ספר ועוד ספר, אך לתמהונו זלמנק'ה אינו מסכים.
הילד מבקש מאביו, שיבטיח לו כי הוא יכניסו אל הרב מבריסק כדי לקבל ממנו ברכה... שרה, היושבת ממולו, מרמזת לבנה שיחזיק מעמד ולא יסוג מדרישתו. - רבי דוד קורא את המצב אל נכון. השעה קרובה לחצות, ובאין ברירה הוא נכנע לדרישת הילד. הוא מתנצל לפני ילדו, כי אינו יכול להבטיחו על כך, אבל מבטיח הוא להשתדל בכל מרצו. המשא ומתן נסתיים, והאפיקומן הוצא ממחבואו, כשפני הילד קורנים מגיל.
ביום הראשון של חול המועד הגיע זמן פרעון ההבטחה, אשר הבטיח אבא. הילד מזכיר לאביו על כך, והאב מכיר בצדקת דברי הילד. כאשר רבי דוד חוזר מבית המדרש, מבשר הוא לאשתו כי החליט לגשת עתה עם הילד אל הרב לקבל את ברכתו.
הבית כולו נתמלא ששון ושמחה. הילד מרקד מהתרגשות, ושרה - שפתותיה נעות בתפלה להשי"ת, שתהא שעה זו של ברכת הרב שעת רצון ורחמים, ולא תאונה כל סיבה לעיכוב הברכה, חס ושלום.
רבי דוד תופס את הילד בידו - ושניהם הלכו יחדיו לכיוון בית הרב. עיני הילד מפיקות אושר; סוף סוף מוליכו אביו אל הרב, עוד רגע ועוד רגע והרב הגדול מבריסק ישים את כפות ידיו הקדושות על ראשו ויברכהו...
רבי דוד וילדו מתקרבים אל בית הרב. הם מגיעים עד דלת חדרו. רבי דוד מציץ פנימה דרך הסדק של הדלת הפתוחה - והנה רואות עיניו את הרב מבריסק לבוש בגדי חג, כולו הדר, יושב על כסאו שקוע בהרהורים.
בחדר מושלך הס. דומיית קודש. לימינו ולשמאלו של הרב יושבים גדולי תלמידיו; הנה רבי יוסף חיים זוננפלד, הנה רבי הירש מיכל שפירא, רבי ישעיה ובנו רבי יעקב אורנשטיין, רבי נפתלי הירץ הלוי ורבי אליעזר דן רלב"ג - כולם יושבים ברתת, ללא זיז כלשהו, ומסתכלים באימה בדמותו הקורנת של הרב, השקוע במחשבות גבוהות, אשר מי גבר יבוא בסודן?...
ראה רבי דוד את המחזה ונרתע לאחוריו.
לא, אי אפשר לו לפתוח את הדלת ולהכנס פנימה. לבו מפעם. הוא נעצר בדרכו ירא לנפשו, ושוב נוטל הוא את הילד המאוכזב בידו וכבר אומר לצאת מבית הרב ולחזור הביתה כלעומת שבא. אך כאן לא יכל הילד להתגבר והוא פורץ בבכי...
הרבנית מבריסק, ששמעה את בכי הילד, נבהלה ויצאה החוצה. משראתה את זלמנק'ה, אשר הכירתהו כבנו של רבי דוד, הציעה לו שקרים ויין מתוק - אך הילד אינו נרגע. "מה אתה רוצה, זלמנק'ה, ואתן לך!" - אומרת הרבנית. זלמנק'ה אינו משיב. קולו נחנק מתוך בכיה.
היכן אביך?" שואלת אותו הרבנית. הילד מצביע לעבר החדר. לבסוף שואלת הרבנית את רבי דוד, מדוע בוכה הילד, ורבי דוד משיב: "הוא רוצה ברכה מהרב..."
"נו, נו!" - משיבה הרבנית - "אם דמעות כה רבות כבר שפך על כך, בודאי מגיעה לו ברכה. אני בעצמי אקח אותו אל הרב.
ברגע קט הכניסה הרבנית את זלמנק'ה אל הרב, שזה עתה ננער ממחשבותיו, ובקשה לברך את ילדו של רבי דוד. הרב נשא כפיו על ראשו הקטן של הילד ובירך אותו בהתרגשות: "יהי רצון דו זאלסט זיין א ערליכער איד! (יהי רצון, שתהא יהודי חרד וירא שמים)." ויחד עם כל הרבנים הנוכחים ענה הילד "אמן!" אחר ברכת הרב. אף רבי דוד, שבינתיים התקרב סמוך לילדו, הספיק לענות "אמן!" אחר ברכת הרב הקצרה לפני שזרם דמעות חמות שטף את פניו. שרה הצדקנית עומדת זו שעה ארוכה בקוצר רוח ליד אשנב ביתה, ועיניה צופיות לחזרתם של בעלה ושל
זלמנק'ה שלה, המצוייד בברכת הרב; וכיון שראתה את זלמנק'ה רץ בשמחה, וצאה וחיבקה אותו בזרועותיה תוך כדי מתן תורה והלל להשי"ת, אשר עשה את רצונה.
