למחרת הניח ידידי את המזוזה המתוקנת על פתח חדרו, והנה הפלא ופלא, הכאבים נעלמו כלא היו!!!
לילה אחד, הכאבים התגברו והפריעו לו להירדם. "ריבונו של עולם", הוא בכה, "אני מבין שאתה מדבר אלי. כבר ניסיתי את כל ההשתדלויות הטבעיות, ואני בטוח שאתה רוצה לומר לי משהו. אנא ה', תעשה שאבין מה אתה רוצה ממני". הוא סיים את תפילתו, והנה נופל מבטו על המזוזה שבחדרו. באותו רגע הוא ניגש למזוזה, הוריד אותה מהמשקוף ופתח את הקלף.
הוא החל לקרוא בה, ולחרדתו גילה שבמילים "ובלכתך בדרך", באות ך' יש חריץ עמוק, וגם הד' נראית כמו ב': במקום 'בדרך' כתוב 'בברך'.
החבר שלי הבין שזה המקור לבעיה, והוא החליט לא להשתהות עוד רגע אחד. הוא הרים טלפון לחבר שהוא סופר סת"ם, שבדרך כלל כותב בלילות, וזה אכן ענה לו. הוא הלך אליו עוד באותו לילה והראה לו את המזוזה. הסופר נדהם. "המזוזה פסולה", הוא אמר לו, "אבל אפשר לתקן את זה". והסופר היקר, שזיהה את שעת החירום, תיקן את המזוזה על המקום.
למחרת הניח ידידי את המזוזה המתוקנת על פתח חדרו, והנה הפלא ופלא, הכאבים נעלמו כלא היו!!!
מדבר אברך מאלעד. הלב שלי דופק מסיפור ששמעתי הרגע. יש לי חבר קרוב, איש חסד נפלא שהרבה אנשים באלעד מכירים.
הוא יהודי שחי עם אמונה כל הזמן, ובתחום הזה הוא ממש המורה דרך שלי. אני לא מפסיק ללמוד ממנו, איך לזכור את הקב"ה, ואיך להודות לו תמיד. החבר הזה שלי אומר עשרות פעמים ביום 'מזמור לתודה', והוא חי עם ה' בכל פינות חייו.
יום אחד התחיל ידידי לסבול מכאבים בברך. כאבים חזקים שמפריעים לתפקוד. הוא הלך לכמה רופאים, ביצע את כל הבדיקות, מרח את כל המשחות, והכאבים המשיכו כל העת, כשהם מציקים ומפריעים ברמה מתסכלת.
כששאלתי אותו "מה שלומך?" הוא אמר לי, "ככה ה' רוצה".
לילה אחד, בחנוכה, הכאבים התגברו והפריעו לו להירדם. "ריבונו של עולם", הוא בכה, "אני מבין שאתה מדבר אלי. כבר ניסיתי את כל ההשתדלויות הטבעיות, ואני בטוח שאתה רוצה לומר לי משהו. אנא ה', תעשה שאבין מה אתה רוצה ממני". הוא סיים את תפילתו, והנה נופל מבטו על המזוזה שבחדרו. באותו רגע הוא ניגש למזוזה, הוריד אותה מהמשקוף ופתח את הקלף.
הוא החל לקרוא בה, ולחרדתו גילה שבמילים "ובלכתך בדרך", באות ך' יש חריץ עמוק, וגם הד' נראית כמו ב': במקום 'בדרך' כתוב 'בברך'.
החבר שלי הבין שזה המקור לבעיה, והוא החליט לא להשתהות עוד רגע אחד. הוא הרים טלפון לחבר שהוא סופר סת"ם, שבדרך כלל כותב בלילות, וזה אכן ענה לו. הוא הלך אליו עוד באותו לילה והראה לו את המזוזה. הסופר נדהם. "המזוזה פסולה", הוא אמר לו, "אבל אפשר לתקן את זה". והסופר היקר, שזיהה את שעת החירום, תיקן את המזוזה על המקום.
למחרת הניח ידידי את המזוזה המתוקנת על פתח חדרו, והנה הפלא ופלא, הכאבים נעלמו כלא היו!!!
אני חושב שהמסר העיקרי מהסיפור הזה, זה ההבנה של החבר שלי, שה' שולח לו מסר. מי שמאמין ומתחזק באמונה, זוכה להבין את השפה שבה הקב"ה מדבר אליו.
(גל' השגחה פרטית פר' וארא תשפ"ג)
