לאחר שעבר זמן רב והם עדיין לא יצאו, החליטו מקבלי הפנים לגשת לקצינים האנגלים ולשאול אותם על פשר העיכוב. שמא הם נעצרו על עבירה כלשהיא, או שמא אינם חשים בטוב חלילה...
לאחר שעבר זמן רב והם עדיין לא יצאו, החליטו מקבלי הפנים לגשת לקצינים האנגלים ולשאול אותם על פשר העיכוב. שמא הם נעצרו על עבירה כלשהיא, או שמא אינם חשים בטוב חלילה. הקצינים האנגליים הכירו היטב את הסיפור, ותיכף נענו ואמרו שאכן יש שני זקנים שמתעכבים כאן וכניסתם לארץ אינה מתאפשרת, היות שאין לשני הזקנים הללו כסף לשלם את מס הגולגולת בסכום חצי לירה, שהוטל על כל הנכנסים לארץ ישראל, ולכן אין אפשרות להתיר להם את הכניסה ארצה כל זמן שאינם משלמים את המס.
לשמע דברי הקצינים האנגליים, התערב בשיחה אדם בשם דוסטרובסקי, שהיה אחד מראשי הסוכנות, והרגיע את מקבלי הפנים באומרו להם: אל דאגה, הכסף לא יהווה כאן בעיה, אני נכון להכנס ולתת לרבנים את כל הכסף הדרוש להם. הקצינים האנגליים פתחו בפני דוסטרובסקי את הדלת ונתנו לו להכנס למשרד. הוא ניגש אל הרב מבריסק ואל ראש ישיבת מיר והציע להם לקבל ממנו את הסכום הדרוש להם עבור תשלום המס.
כאשר הגאון רבי יצחק זאב סולבייציק מבריסק זצ"ל ניצל ממאורעות מלחמת העולם השניה והגיע ארצה בשנת תש"א יחד עם הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל, ראש ישיבת מיר, יצאה משלחת של חכמי ורבני הישיבות בכדי לקבל את פניהם בנמל חיפה.
המשלחת המתינה לבואם של הרב מבריסק וראש ישיבת מיר, אך למרבה הפלא, מקבלי הפנים ראו שכל הנוסעים עברו את הסידורים הדרושים ויצאו לדרכם, ואילו הרב מבריסק וראש ישיבת מיר התמהמהו ולא יצאו.
כמובן שהממתינים נלחצו מאוד ולא ידעו את נפשם, שהרי השלטונות האנגליים ידועים היו ברוע לבבם, והיו מסוגלים להציק להם ולמרר את חייהם, ואפילו לגרשם מהארץ.
לאחר שעבר זמן רב והם עדיין לא יצאו, החליטו מקבלי הפנים לגשת לקצינים האנגלים ולשאול אותם על פשר העיכוב. שמא הם נעצרו על עבירה כלשהיא, או שמא אינם חשים בטוב חלילה. הקצינים האנגליים הכירו היטב את הסיפור, ותיכף נענו ואמרו שאכן יש שני זקנים שמתעכבים כאן וכניסתם לארץ אינה מתאפשרת, היות שאין לשני הזקנים הללו כסף לשלם את מס הגולגולת בסכום חצי לירה, שהוטל על כל הנכנסים לארץ ישראל, ולכן אין אפשרות להתיר להם את הכניסה ארצה כל זמן שאינם משלמים את המס.
לשמע דברי הקצינים האנגליים, התערב בשיחה אדם בשם דוסטרובסקי, שהיה אחד מראשי הסוכנות, והרגיע את מקבלי הפנים באומרו להם: אל דאגה, הכסף לא יהווה כאן בעיה, אני נכון להכנס ולתת לרבנים את כל הכסף הדרוש להם. הקצינים האנגליים פתחו בפני דוסטרובסקי את הדלת ונתנו לו להכנס למשרד. הוא ניגש אל הרב מבריסק ואל ראש ישיבת מיר והציע להם לקבל ממנו את הסכום הדרוש להם עבור תשלום המס.
אולם הרב מבריסק נענה ואמר בקול ברור: אני לא מוכן לקבל את הכסף! מעולם לא לקחתי כסף ממישהו! איני רוצה מתנות! אותו דוסטרובסקי ניסה לשכנע את הרב מבריסק כי זה כבוד גדול ביותר עבור הסוכנות לשלם את המס עבור הרב מבריסק ועבור ראש ישיבת מיר.
אלא שכאשר שמע הרב מבריסק במי ובמה הדברים אמורים, גדלה התנגדותו פי כמה וכמה.
הרב מבריסק עמד בסירובו הנחרץ: איני רוצה כלל לקבל כסף במתנה, יהיה ממי שיהיה, שכן מעולם לא קבלתי מתנות. על אחת כמה וכמה שאיני רוצה לקבל מהסוכנות, ואם זה כבוד עבורם לתת לי, בוודאי שאיני רוצה לתת כבוד לסוכנות זו. יצא דוסטרובסקי ואמר לכל מקבלי הפנים שהמתינו בקוצר רוח את חילופי הדברים שהתנהלו בינו לבין הרב מבריסק. כשהם שמעו זאת החלו כולם לדאוג מאוד, שכן ידענו שהאנגלים אינם יודעים חכמות והם לעולם לא יוותרו על המס, והנה הרב מבריסק אין לו כסף והוא גם אינו מסכים לקחת מתנות, כך שאין לכאורה בנמצא כל מוצא לסבך זה. החלה התייעצות מהירה כדת מה לעשות.
היו שחשבו שאולי נאסוף כסף ושמא מהם יסכים הרב מבריסק לקבל את הכסף, אך דבריו הנחרצים של הרב מבריסק שהוא אינו מקבל מתנות, הביאו את כולם למסקנה מהירה שגם מהם יסרב לקבל. עמדו איפוא מקבלי הפנים חסרי אונים ואובדי עצות מבלי לדעת מה לעשות.
בין הנוכחים שהמתינו לקבל את פני הרב מבריסק היה יהודי נכבד, ששם משפחתו היה גבירצמן. אותו אדם היה בעברו אחד מנכבדי וחשובי קהילת בריסק, ומששמע כי הרב מבריסק מגיע ארצה ראה לו לחובה לבוא ולקבל את פניו. אותו גבירצמן העלה רעיון מחוכם ומקורי.
הוא נכנס למשרד האנגלי, שם ישבו הרב מבריסק וראש ישיבת מיר. הוא הציג את עצמו בשמו המלא וכמי שהתגורר בעיר בריסק, והוא אמר לרבו: הרי הרב מבריסק מעולם לא התפטר מכסא הרבנות של העיר, אם כך, בוודאי שראוי שמשכורתו תמשיך להיות משולמת לו כפי שהיה עד כה, ומתוך הכרותי עם בני הקהילה אני חושב שבוודאי אנשי קהילת בריסק שעלו ארצה ימשיכו גם כאן בארץ לשלם לרב את משכורתו הקבועה, כיון שגם הרב מצידו ימשיך להיות הרב שלהם כפי שהיה בבריסק, ועל חשבון המשכורת הזו אני מבקש לתת או להלוות לרב כבר עכשיו את כל הסכום הדרוש עבור המס. הרב מבריסק הקשיב בדריכות רבה לדברי האיש וענה לו: להצעה כזאת אני יכול להסכים! זו אינה מתנה, זו משכורת, ומשכורת אני יכול לקבל. תיכף ומיד הוציא גבירצמן מכיסו את הסכום הדרוש, והרב מבריסק יחד עם ראש ישיבת מיר שילמו את המס, עברו את ביקורת הגבולות ונכנסו לארץ.
