לא עברו חמש דקות, והנה הטלפון מצלצל
מוישי קיבל את דבריי. הוא ניסח שתי מודעות של השבת אבידה, ותלה אותן בשני מקומות בבניין. תוך כמה דקות דפקה על דלת ביתנו ילדה קטנה, וביקשה את הכסף. היא אמרה שהוריה שלחו אותה עם השטר כדי לשלם למורה פרטית, והשטר אבד לה. היתה להם עוגמת נפש גדולה מאד מהאבידה, כיוון שלהוריה אין כסף מיותר, והם כל כך שמחו לראות את המודעה ולקבל את הכסף חזרה.
הילדה לקחה את הכסף, והבן שלי התמלא סיפוק ושמחה על המצווה שקיים.
לא עברו חמש דקות, והנה הטלפון מצלצל. על הקו יהודי ששואל: "יש לכם בן ששמו מוישי?"
"כן".
"מצאתי כאן באוטובוס תעודת אחריות של קניית שעון על שמו".
הבן שלי, שלצורך הסיפור נקרא לו מוישי, מגיע ערב אחד הביתה, ובידו שטר של חמישים שקלים. הוא מצא אותו באחד ממבואות הבניין, ושאל אותי: "מה צריך לעשות עם זה?"
אמרתי לו: "ההלכה היא 'הרי אלו שלו'. אין על זה סימן, ואתה יכול לקחת את זה. אבל לפני שאתה שם את הכסף בארנק שלך, תקשיב לסיפור...
אברך שלמד בישיבת פורת יוסף, ניגש לראש הישיבה הגאון הרב בן ציון אבא שאול, וסיפר לו שהוא מצא שלוש מאות לירות, שהן משכורת של חודש שלם. האם הוא יכול לקחת אותן? ענה לו הרב: 'על פי ההלכה מותר לך לקחת אותן, אולם תחשוב, נראה שסכום זה נפל מכיסו של אחד הלומדים כאן. זאת המלגה שהוא מקבל בסוף החודש, ובאמצעותה הוא קונה אוכל לילדים שלו. מה דעתך לשים מודעה של השבת אבידה, אודות הכסף שמצאת?'
המוצא מיהר לכתוב מודעה, ואכן תוך זמן קצר נמצא האברך שהסכום נפל מכיסו, והוא שמח מאד שכספו חזר אליו. ראה ראש הישיבה כן, ואמר לאברך המוצא: 'אתה לא צריך להפסיד מהעצה שנתתי לך. הן בדין המציאה היתה שלך, ונהגת לפנים משורת הדין. לכן אני נותן לך עכשיו שלוש מאות לירות'".
מוישי הקשיב בתשומת לב לסיפור, ואחר הוספתי ואמרתי: "תאר לעצמך שהשטר של חמישים השקלים היה נופל מהכיס שלך. כמה היית מצטער על זה! תחשוב שילד או ילדה כלשהם היו צריכים לשלם משהו, והשטר נפל להם בדרך. כמה זה ישמח אותם אם תחזיר להם".
מוישי קיבל את דבריי. הוא ניסח שתי מודעות של השבת אבידה, ותלה אותן בשני מקומות בבניין. תוך כמה דקות דפקה על דלת ביתנו ילדה קטנה, וביקשה את הכסף. היא אמרה שהוריה שלחו אותה עם השטר כדי לשלם למורה פרטית, והשטר אבד לה. היתה להם עוגמת נפש גדולה מאד מהאבידה, כיוון שלהוריה אין כסף מיותר, והם כל כך שמחו לראות את המודעה ולקבל את הכסף חזרה.
הילדה לקחה את הכסף, והבן שלי התמלא סיפוק ושמחה על המצווה שקיים.
לא עברו חמש דקות, והנה הטלפון מצלצל. על הקו יהודי ששואל: "יש לכם בן ששמו מוישי?"
"כן".
"מצאתי כאן באוטובוס תעודת אחריות של קניית שעון על שמו".
לקחתי ממנו פרטים, כדי שמוישי יוכל לקחת ממנו את התעודה, ושנינו השתוממנו מההשגחה הנפלאה. מוישי שלנו קיבל שעון יקר במתנה, אולם לפני שבוע הוא נשבר.
כשהלך לחנות כדי לתקן את השעון, לא הסכימו להיענות לפנייתו ללא תעודת אחריות. שעון חדש לא יכולתי לקנות לו, והוא כבר הצטער על אובדן התעודה והשעון גם יחד. עתה, אחרי שהשיב אבידה לפנים משורת הדין, חזרה אליו אבידתו שלו, ששוויה גדול יותר. ראינו בחוש שהקב"ה שמח עם המעשה של מוישי.
