לא האמנתי למשמע אוזניי! הדבר הקשה ביותר באותו רגע היה לשמור על ארשת פנים נינוחה מבלי לחשוף את הר הגעש של השמחה שאיימה לפרוץ ממני. בצאתי מהמשרד מיהרתי לפינה בחניון ופשוט פרצתי בבכי של הודאה לה'
חלפו כשלוש חודשים והטלפון המיוחל הגיע. המוכר בישר על בואו לארץ ישראל בעוד שבוע והוא רוצה להיפגש במשרד של עורך דינו. כמובן, רשמתי את התאריך שיצא בדיוק יומיים לפני פורים והפלתי תחינתי לפני ה' שיושיענו. לא סיפרתי לו דבר מתוך תקווה שהישועה בוא תבוא.
הגעתי לפגישה נרעד ונפחד מהבושה והחרפה שאני הולך לעבור בעת שאומר לו את האמת. המוכר נכנס למשרד וקיבל את פני בלחיצת יד חמה ולבבית ואילו אני עם חיוך מאולץ על פני לא יודע כיצד להגיב.
סיפור השגחה מופלאה הגיעה לידינו, בשם בעלי המעשה, שסיפרו כדלהלן:
שנים רבות חלמנו, לקנות בית משלנו מבלי להיות תלויים בחסדיו של המשכיר אם יעלה את המחיר בתום תקופה או שיפנה אותנו מהדירה מסיבה זו או אחרת.
מה גם שבבית שלך אתה מרשה לעצמך להשקיע ללא חשש שמחר ההשקעה תרד לטמיון. לפני כארבע שנים זיכנו הבורא למצוא דירה נאה ההולמת את צרכינו בפריסת תשלומים נוחה שאפילו לא פיללנו לכך, מה שאפשר לבצע עסקה על הצד הטוב ביותר. נכנסנו לבית שמחים וטובי לב על החסד הגדול מעל לדרך הטבע שעשה עימנו הבורא.
בהגיע המועד לתשלום האחרון משהו בתוכניות השתבש ולא מצאתי מהיכן לפרוע את החוב המסתכם במאה שבעים וחמישה אלף שקלים. כל יום שעבר נראה היה כנצח מחשש שהמוכר יתקשר ויתבע את חובו ובצדק.
חלפו כשלוש חודשים והטלפון המיוחל הגיע. המוכר בישר על בואו לארץ ישראל בעוד שבוע והוא רוצה להיפגש במשרד של עורך דינו. כמובן, רשמתי את התאריך שיצא בדיוק יומיים לפני פורים והפלתי תחינתי לפני ה' שיושיענו. לא סיפרתי לו דבר מתוך תקווה שהישועה בוא תבוא.
הגעתי לפגישה נרעד ונפחד מהבושה והחרפה שאני הולך לעבור בעת שאומר לו את האמת. המוכר נכנס למשרד וקיבל את פני בלחיצת יד חמה ולבבית ואילו אני עם חיוך מאולץ על פני לא יודע כיצד להגיב.
תיכף התיישב על הכורסה, פתח את פיו ואמר "מאחר ויש לי עסקאות רבות בארצות הברית ולעת עתה לא טוב יהיה הדבר להעביר סכום כסף זה מהארץ ושיקולים נוספים אותם אני שומר עימי, אבקש להשאיר את הכסף בידיים הנאמנות שלך ולכשאצטרך את הכסף אבקש זאת ממך באמונה שתשלם לי את הסכום בבוא העת!".
על אתר ביקש מעורך דינו לאשר את העיסקה כחתומה ושאל את רשותי אם מסכים אני לדבר. לא האמנתי למשמע אוזניי! הדבר הקשה ביותר באותו רגע היה לשמור על ארשת פנים נינוחה מבלי לחשוף את הר הגעש של השמחה שאיימה לפרוץ ממני. בצאתי מהמשרד מיהרתי לפינה בחניון ופשוט פרצתי בבכי, הפעם לא היו אלו דמעות של צער ומרירות כי אם דמעות של שחרור שמחה והודיה שבקעו ממקום הרבה יותר עמוק ממה שאפשר לתאר.
חלפו להם שלוש שנים וברוך השם בדיוק כשהתבקשתי לשלם, נפתחה לנו תוכנית חסכון וכך יכולנו לשלם את החוב.
