כשראש הכולל פתח את דלתו בפני זרח, הוא עשה זאת רק כדי לקיים מצווה. שנים לאחר מכן, הוא גילה שבאותו רגע הוא קנה לעצמו את השותף הכי נאמן שיש.
זרח התרגש מאוד לראות את חמי. הוא הציג אותו בפני ר' יהודה, ואת כל המילים הטובות שהיה מן הראוי שייתן כאן בארץ, קיבל חמי מול המארח בגוף שלישי. "אתה יודע מי הבן אדם הזה?!" התחיל זרח ולא הפסיק, "הוא הציל את החיים שלי! הוא היחיד ששם לב אליי, הוא הסכים שאני אכנס לבית שלו ואוכל שם ואישן שם, גם כשזה היה להם ממש קשה. אף פעם הם לא סילקו אותי". הוא המשיך ושפך את ההלל, והגדיל לעשות כשהוסיף ואמר: "יהודה, אתה צריך לעזור לו. יש לו כולל גדול".
עם נישואיי זכיתי להיכנס לבית מיוחד ביותר, המשקיע באופן בלתי מצוי במצוות הכנסת אורחים. חמי וחמותי מקיימים כפשוטו ממש את דברי המשנה בפרקי אבות "יהיו עניים בני ביתך". כשנישאתי כבר היו שם כמה בני בית מסוג זה, והם הרגישו כל כך בנוח, שהם ממש ‘קיבלו אותי למשפחה' ויעצו לי ‘תרגיש בבית'.
עד מהרה למדתי, שבמשפחה של חמי ‘להרגיש בבית' זאת משימה קלה ביותר. החום השופע והנתינה הלבבית עושים את שלהם. יהודים מכל האזור זוכים שם להקשבה, לסיוע ולמילה טובה. פגשתי שם בכל מיני סוגים של אנשים: באלו שמבקשים עזרה בלית ברירה, ומתנצלים על כך שבכלל פנו, באלו שמבינים את המצב ומקבלים את מה שנותנים להם בתודה ובברכה, ובאחרים שנדמה כי הכול מגיע להם. הם נכנסים אל הבית כמו היה זה ביתם, לא מבקשים ארוחה אלא דורשים אותה, ועוד יש להם טענות.
כזה היה זרח. הוא היה בחור שהחיים לא האירו לו פנים, שמצא בביתם של חמי וחמותי פינה של מנוח מסערות העולם. הוא היה מגיע לשם בכל מיני זמנים ומצבים, בוקר, צוהריים וערב, מבקש בקשות ודורש דרישות, ממש כאילו היה גלגולו של אותו אדם שניסה את הלל הזקן במידת הסבלנות, כאשר היטיב להפריע לו בזמן בלתי מתאים ובשאלות חסרות פשר.
חמי אזר את כל הסבלנות שבעולם כדי להתייחס לזרח. הוא ראה את הנשמה שבו, את העובדה הבלתי ניתנת לערעור – שהוא בן של הקב"ה, ובמשך תקופה ארוכה אירח אותו והיטיב איתו למרות הקושי הגדול.
בשלב מסוים זרח הסתבך עם כספים, וברח לחו"ל. בזאת מסתיים פרק א'.
*
בתחילתו של פרק ב' אספר לכם, כי בית חמי לא עומד רק על עמוד החסד. משקיעים שם מאוד בעמוד התורה. חמי הוא ראש כולל, ועליו לגייס מדי שנה כשני מיליון שקלים. לשם כך, מפעם לפעם הוא יוצא לחוץ לארץ, לאסוף כספים לטובת הכולל. אם בתחילת דרכו היה זה מסע מפרך של ניסוי ותעייה, הרי שבשמונה עשרה השנים האחרונות הנסיעה הזאת כבר ממוקדת מטרה. חמי יודע בדיוק לאן לנסוע, ובחסדי ה' הנסיעות שלו מניבות סכומים נכבדים.
איך קרה המפנה? לפני תשע עשרה שנה, אחרי שזרח עזב את הארץ בבהילות, הוא השאיר אחריו יהודי שאכפת לו ממנו. חמי לא שכח אותו, ובהזדמנות הראשונה שהוא נסע לחו"ל, הוא החליט לבקר את זרח. הוא בירר על מקום האכסניה שלו, וכך הגיע לביתו של ר' יהודה, יהודי חם ומכניס אורחים, שהעניק לזרח בית.
זרח התרגש מאוד לראות את חמי. הוא הציג אותו בפני ר' יהודה, ואת כל המילים הטובות שהיה מן הראוי שייתן כאן בארץ, קיבל חמי מול המארח בגוף שלישי. "אתה יודע מי הבן אדם הזה?!" התחיל זרח ולא הפסיק, "הוא הציל את החיים שלי! הוא היחיד ששם לב אליי, הוא הסכים שאני אכנס לבית שלו ואוכל שם ואישן שם, גם כשזה היה להם ממש קשה. אף פעם הם לא סילקו אותי". הוא המשיך ושפך את ההלל, והגדיל לעשות כשהוסיף ואמר: "יהודה, אתה צריך לעזור לו. יש לו כולל גדול".
ויהודה, יהודי יקר ואוהב תורה, הכיר את חמי, התלהב ממנו, והחליט לתמוך בכולל שלו באופן קבוע. את הסכומים ה'כבדים' ביותר זה הוא שמשיג. מלבד תרומה נדיבה שלו עצמו, יש לו חנות בגדים, ואת כל מי שקונה אצלו בגד, הוא מתרים לקופה של הכולל. פעם בשנה הוא עורך דינר גדול שאליו הוא מזמין את חמי, ויחד הם מגייסים את הכספים הדרושים.
אז, כשחמי הכניס את זרח הביתה, הוא לא חלם איזו טובה תצא ממנו. הוא לא ידע שעם העזרה שהוא מגיש בלי שום תקווה לתגמול בעולם הזה, הוא קונה לו את איש השיווק הכי מוצלח של הכולל.
