כמה פעמים שאל אם נראתה הלבנה, אך השמים התקדרו בעבים עד שאי אפשר היה כלל לחשוב שעוד תצא הלבנה מבין עביה באותו הלילה...

"אולי עכשיו הזמן ועת רצון להיכנס אל הקודש פנימה, ולהתברך מפה קדשו של הרבי". נכנס החסיד לפנים, לחדר הצדיק, לעורר רחמים על עצמו בשעת שמחת הצדיק. - שאל אותו הרה"ק מטשארטקוב: - מדוע לא תלך גם אתה לרקוד עם החסידים? כשענהו החסיד ותינה בפניו צרתו המתרגשת עליו, אמר לו הרבי מטשארטקוב הט אזניך ושמע עובדה מאלפת שהתרחשה אצל מרן הבעל שם טוב הק', הנוגע לעניינך...

היה זה במוצאי יו"ט לאחר הסתופפות חסידים וקהל רב בצל הרה"ק רבי דוד משה מטשארטקוב זצ"ל. הרגשה מרוממת ונעלית אחז בחסידים, ואלו יצאו בריקוד נלהב – מחול של שמחה בבית החיצון שלפני היכל הצדיק. חסיד אחד המקורב לרבי, לא נתן לו לבו להשתתף בריקודי החסידים, הוא עמד בצד בעצב מה, והרהר במשפט הקשה בדיני נפשות המצפה לו. תחושת עגמת נפש שרתה עליו.

"אולי עכשיו הזמן ועת רצון להיכנס אל הקודש פנימה, ולהתברך מפה קדשו של הרבי". נכנס החסיד לפנים, לחדר הצדיק, לעורר רחמים על עצמו בשעת שמחת הצדיק. - שאל אותו הרה"ק מטשארטקוב: - מדוע לא תלך גם אתה לרקוד עם החסידים? כשענהו החסיד ותינה בפניו צרתו המתרגשת עליו, אמר לו הרבי מטשארטקוב הט אזניך ושמע עובדה מאלפת שהתרחשה אצל מרן הבעל שם טוב הק', הנוגע לעניינך:

"פעם אחת ביום במוצאי יום הכפורים לא נראתה הלבנה לקדשה, עננים עבים ושחורים הסתירו אותה. הבעל שם טוב ראה ברוח קדשו, שאם תחסר מצוה זו תיכף אחר יום הכפורים, אז חס ושלום לא יהיה טוב לישראל. נצטער מאוד הבעש"ט, וניסה לפעול במוחין דגדלות שלו שתצא הלבנה. ושאל כמה פעמים אם נראתה הלבנה, אך השמים התקדרו בעבים עד שאי אפשר היה כלל לחשוב שעוד תצא הלבנה מבין עביה באותו הלילה.

מאידך, החסידים לא ידעו מאומה עד היכן הדברים מגיעים - מהצורך שתתראה הלבנה אז במוצאי יום הכפורים. וכאשר נהגו לשמוח תמיד ולעשות 'יום-טוב' בצאתם בשלום מן הקודש, בעבודתם ועבודת רבם הבעש"ט ביום הקדוש, אשר היתה ממש דוגמת עבודת הכהן הגדול. לכן גם הפעם היו שמחים מאוד בריקודין בהתלהבות אש קודש. תחילה רקדו בבית החיצון של מרן הבעש"ט ואחר כן מגודל התלהבותם בשמחה, דחקו עצמם ונכנסו אל הקודש פנימה ורקדו ושמחו לפני הבעל שם טוב. ויהי כאשר גבר עוצם התלהבות נפשם בריקודין של שמחה, הרהיבו עוז לבקש שגם רבם הבעש"ט בעצמו ירקוד עמהם, ולקחו אותו בתווך והוא רקד עמהם.

ויהי בתוך הריקוד הקדוש הזה. נשמע קול בין החסידים, שהלבנה היא בטהרתה, והלכו תיכף ומיד לקדש את הלבנה. התבטא אז מרן הבעש"ט הק' שמה שרצה הוא לפעול בעבודה ומוחין שלו ולא פעל, פעלו החסידים רק בשמחה בלבד.

ומכאן נראה - סיים הרה"ק מטשארטקוב לאותו חסיד - שצריך האדם לבטוח בה' ולשמוח בשמחה של מצוה, ואף בעת צרה חס ושלום, הבאה על האדם יוכל לפעול לישועתו כשהוא שרוי בשמחה.