כי כבר כמה ימים שלא טעם כלום ועוד מעט ונפשו יוצאת מרוב רעב, ונכמרו רחמיו של אותו רשע ואמר 'תנו לו את הביצה הזאת'
על ערש דווי אמר שיעשו לו ביצה מגולגלת והוא יאכלנה. וכאשר נתנו לו את הביצה דפק עני אחד על הדלת והתחנן שיביאו לו איזה דבר מאכל כי כבר כמה ימים שלא טעם כלום ועוד מעט ונפשו יוצאת מרוב רעב, ונכמרו רחמיו של אותו רשע ואמר 'תנו לו את הביצה הזאת', ואכן העני אכל את הביצה ואורו עיניו.
בספר מעיל צדקה לבעל השבט מוסר, הביא מעשה נורא, באדם אחד שהיה רשע ורע מעללים, וכל ימיו הלך בשרירות לבו ולא כנס שום תורה ומצוות. ובסוף ימיו, כאשר הגיע זמנו להפטר, היה מוטל על מיטתו בחולי כבד, ולא טעם כלום מרוב חליו, ובני ביתו שאלו לו בדאגה: 'מדוע לא אכלת? הלא כדי שתאכל קצת כדי שתתחזק ותבריא', והסכים הלה ואמר שיעשו לו ביצה מגולגלת והוא יאכלנה. וכאשר נתנו לו את הביצה דפק עני אחד על הדלת והתחנן שיביאו לו איזה דבר מאכל כי כבר כמה ימים שלא טעם כלום ועוד מעט ונפשו יוצאת מרוב רעב, ונכמרו רחמיו של אותו רשע ואמר 'תנו לו את הביצה הזאת', ואכן העני אכל את הביצה ואורו עיניו.
כעבור שלשה ימים מת אותו רשע, ולאחר תקופה נגלה לבנו בחלום, וישאלהו הבן: 'אבי, היאך אתה בעולם העליון?, ענהו אביו: 'בני, הֱיֵה רגיל לעשות צדקה כל ימיך ותירש חיי העולם הבא, כי כל ימי לא עשיתי שום צדקה אלא אותה ביצה שנתתי לעני בלבד, וכאשר נפטרתי מן העולם הכריעה לי אותה ביצה את כל עוונותי וזכיתי לגן עדן!'.
ומסיים שם המעיל צדקה: 'אל תקשה בעיניך איך מצוה אחת הכריע כל עוונותיו, משום דזה החייה נפשו של עני באותה ביצה ולא מת, ונמצא שכל המצוות שעושה העני משם ואילך, וזרעו היוצא ממנו עד סוף כל הדורות, נחשבות כל אותן מצוות עליו, כי הוא גורם, באופן שבאותה ביצה כלולות כל אותם מצוות, וריבוי אותן מצוות הכריעו כף עוונותיו', עכ"ל.
