כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה': ויתר על תביעה רצינית שהיה לו בבית דין לפנים משורת הדין, וזכה שרגלו תבריא כאחד האדם, הסכיתו ושמעו:
למרבה הפלא, הנס הגדול אכן קם והתחולל: בתוך פחות משבוע - לפתע החל הזיהום לאבד מנפחו. ר' יוסל מביט בו, אינו יודע אם הוא חולם או שמא זו המציאות. הוא מזמין בדיקה, ולנוכח תוצאותיה - הרופא לוחץ עליו ומתעקש: 'תגלה לי מה עשית, תגלה לי איזה טיפול עברת. זה לא יכול להיות!' עוד שבוע, עוד בדיקה, עוד שבוע, ועוד בדיקה. הוא כבר יכול ללכת!
יוסל – הוא איש נחמד ואדיב ושופע חיוכים. לפרנסתו הוא משמש כשיפוצניק, ושמו הולך לפניו – היושר והאמינות, מילה זו מילה. אלא שפעם אחת נקלע לתקרית עסקית מול סוחר חומרי בניה שהתגלה כרמאי, ונוצר ביניהם ויכוח על סכום נכבד, למעלה ממאה אלף שקלים. ר' יוסל תובעו לדין תורה, וכצפוי - מנצח, שכן הצדק עמו. אבל הלה מוסיף להתל בו, לא מוכן לשלם, למרות שהפסיד בדין. הכסף אינו מגיע, המהומה סביבו הולכת וגדילה, הוצאות נוספות מתווספות, כאב ראש שר' יוסל אינו רגיל בו, והלה מתברר כנוכל של ממש, שמהתל בו ובבית הדין גם יחד, וכך העביר ר' יוסל את ימיו בין פרנסה לדיונים משמימים...
ואז, ביום מן הימים, לפתע חש כאב חד ברגל. הוא מנסה להמשיך לדרכו ומקווה שהכאב איכשהו יעבור, אך כשהכאב הולך ומחמיר וכל משככי הכאבים לא מצליחים לנצחו - הוא פונה לרופא, שמפנה אותו לסדרת בדיקות, בסיומה נקבע כי לקה בזיהום חמור ברגלו. ר' יוסל התחיל בבליעת כדורים ומריחת משחות ערב ובוקר וצהריים, בנסיון להציל את הרגל. אבל הזיהום העקשן הלך וגדל, והרופאים הפכו אובדי עצות. חולפים עוד כמה חודשים, והזיהום אוכל בה כל חלקה טובה. ר' יוסל עזב את עבודתו, והרופאים ערכו התייעצות ובסיומה הוחלט:
ניתוח כריתה! יכרתו לו מחצית מהרגל, ויחליפו אותה ברגל תותבת! ר' יוסל ההמום שמע את הבשורה ונחרד. טרם הספיק להתרגל למצב בו הוא סובל וחלוש, ולפתע מתברר שאין מנוס מלהיפרד מהרגל לנצח. ליבו חישב להישבר, מי יודע אם יוכל עוד ללכת בחופשיות, אם יזכה לרקוד בנישואי ילדיו כשרגלו רגל תותבת... מחוסר ברירה הוא קבע תור לניתוח, וכבר מדדו את רגלו כדי להתאים לו רגל תותבת. בין לבין התקשר הטוען הרבני, ובישר לו כי הפסיקה הסופית תינתן בעוד מספר ימים, וסכום התביעה עומד כבר על קרוב ל200,000- ש"ח. ר' יוסל ניסה להתנחם בכך, שאם לא יזכה לשוב לעבודה – לפחות יזכה בסכום כסף נדיב שיסייע לו בעתיד...
ואז, ביום בהיר מצלצל הטלפון בביתו, ומעבר לשפופרת –קולו של רבו, כ"ק האדמו"ר מפינסק קארלין זי"ע, הדורש בשלומו. ר' יוסל נאנח, סיפר לרבי על כריתת הרגל הצפויה ,ושב ונאנח כשהרבי נאנח יחד עמו. אז אמר לו הרבי: 'אני התקשרתי, כדי להציע לך עסקה: אם תוותר ליריבך על מלוא הסכום ותמשוך את התביעה - אני מבטיחך נאמנה, באחריותי, שלא תצטרך לכרות את הרגל, שהיא תשוב ותבריא לחלוטין. אני מציע בפניך את הרעיון, תחליט מהר ותודיע לי!' - סיים הרבי, בירכו בחום, וניתק את השיחה.
ר' יוסל נותר המום ומבולבל כשידיו רועדות וראשו מסוחרר. ריבונו של עולם, מה קורה כאן? האומנם? אני חסיד של הרבי. והנתבע הלז - לא רק שאיננו חסיד פינסק קארלין, אלא אף התנכל לא פעם לרבי ולמוסדותיו. לוותר לו על כל התביעה? אחרי כל ההוצאות המרובות והטירחה האינסופית?! הוא הרגיש שאינו מסוגל לוותר! לכל העולם הוא מוכן לוותר, רק לא לברנש הזה! הרי מדובר בהון תועפות, איך הוא יכול לוותר עליו?! ומצד שני, זו עסקה שקשה לסרב לה. הן הרבי מבטיח, מבטיח! - שהרגל תשוב לאיתנה ושהניתוח יבוטל, שהוא ישוב להלך כאחד האדם. זה שווה לו כל הון שבעולם! בסיומה של המלחמה שהתחוללה בקרבו, הוא החליט באומץ:
לנהוג לפנים משורת הדין ולוותר. זה דורש מאמץ על טבעי מצידו, אבל זה בדיוק מה שהוא מבקש מבורא עולם - לנהוג בו לפנים משורת הדין, להציל את רגלו באופן על טבעי. זהו, זה סגור. הוא מבטל את התביעה! וכדי לעמוד בדיבורו, הוא מתקשר מיידית לטוען הרבני, ששומע והמום, ור' יוסל מנצל את ההלם כדי להיפרד ממנו ולחייג אל הרבי.
התקשר ר' יוסל לרבי ואמר: 'החלטתי. הודעתי למשוך את התביעה!' - 'נפלא!', מגיב הרבי בחדווה, 'אתה יכול לוותר את התור שקבעת לניתוח הכריתה, ותבטל גם את הזמנת הרגל התותבת. פשוט חבל על הכסף...' 'האמנם?' - שואל ר' יוסל, 'בטוח? לבטל הכל? אולי נמתין לראות?' - 'לא צריך לחכות!' - משיב הרבי באמונה ברורה, 'זה ברור לי. נהגת בו לפנים משורת הדין, ויתרת. ברור לי שנושעת, ברור לי שבורא עולם יסדר את העניינים. תבטל הכל, רפואה שלימה!'. ר' יוסל התקשר לבטל את הניתוח. כל מי שדיבר איתו היה בטוח שנשתבשה עליו דעתו. הטוען הרבני, הרופאים, המכון שמייצר רגליים תותבות - כל אלה קיבלו הודעות ביטול בזו אחר זו, ולא נחה דעתו של ר' יוסל עד שלקח את המשחות התחבושות והתרופות – וזרק הכל לפח האשפה!
למרבה הפלא, הנס הגדול אכן קם והתחולל: בתוך פחות משבוע - לפתע החל הזיהום לאבד מנפחו. ר' יוסל מביט בו, אינו יודע אם הוא חולם או שמא זו המציאות. הוא מזמין בדיקה, ולנוכח תוצאותיה - הרופא לוחץ עליו ומתעקש: 'תגלה לי מה עשית, תגלה לי איזה טיפול עברת. זה לא יכול להיות!' עוד שבוע, עוד בדיקה, עוד שבוע, ועוד בדיקה. הוא כבר יכול ללכת!
הוא נכנס אל הרופא שקבע לו את ניתוח הכריתה, והלה אומר לו 'התותבת מתאימה לך בדיוק, עשו לך את זה נהדר!', ור' יוסל, באושר בלתי מוסתר, מסיר את הגרב ומראה לרופא רגל בוהקת, בריאה, חזקה ומהלכת, כאחד האדם ממש!
והיום, צאו וראו בירושלים, אי שם על הפיגומים, מקפץ ר' יוסל בשתי רגליים בריאות. וכל מי ששואל אותו אם לריב או לוותר, אם להתעקש או לנהוג לפנים משורת הדין, הוא לא עונה, הוא רק מניף רגל. בריאה, חזקה, הולכת, אמיתית, ואומר באושר: 'זה תוצאה מויתור. הויתור העניק לי רגל במתנה!'
