הַבְּרָכוֹת הַטְּמוּנוֹת בַּקְּלָלוֹת: כיצד הפכה עלייה ב'פרשת התוכחה' למפתח של ברכה וישועה לאחר שנים של קושי - סיפורם המופלא של שני חתנים יתומים שהסתופפו בצל השפע חיים מצאנז זי"ע:
באחת השבתות שקראו בפרשת התוכחה היו בבית הכנסת שני חתנים, יתומים מאבא ואמא, שאת שניהם לקח תחת חסותו, גידל אותם וכעת השיאם. שניהם צריכים לקבל עלייה לתורה בשבת הזאת.
לפני התפילה הוא ניגש לאחד להם ואמר לו: "אני רוצה לתת לך היום את העלייה של התוכחה". "רבי"! פרץ החתן בבכי. "אין לי אבא, אין לי אמא, וגם לא אחים ואחיות. חסר לי עוד קללות על הראש?" - "תאמין לי", אמר לו הרב'ה, "אני רוצה רק בטובתך". אך הוא סירב.
וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה (כו, יד).
הזוהר הקדוש מביא דבר שבשכל הפשוט שלנו אי אפשר להבין אותו, קשה להאמין בו, אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים שאם התנא האלוקי רשב"י אמר אותו – בוודאי שזוהי האמת לאמיתה.
הזוהר הקדוש אומר, שכל הקללות, בין של פרשת בחקותי ובין של פרשת כי תבוא, הן בעצם ברכות חמות ועמוקות שהקב"ה מברך את עם ישראל, אלא שהוא אמר אותן בהסוואה.
האדמו"ר בעל ה"שפע חיים" מצאנז קלויזנבורג זצ"ל היה ה"בעל קורא" בתורה מדי שבת. כשהוא היה קורא את הקללות, הוא קרא אותן בערגה, במנגינה ערבה, עד כדי כך שהשומעים התרגשו במיוחד, והרגישו כאילו הן ברכות.
הוא, שאיבד בשואה את אשתו ואחד עשר ילדיו ולמרות זאת היה פיו נוטף ביטויי אמונה - ידע היטב מה הן קללות, וכשהיה קורא אותן בתורה הרגישו כולם שהוא קורא ברכות.
באחת השבתות שקראו בפרשת התוכחה היו בבית הכנסת שני חתנים, יתומים מאבא ואמא, שאת שניהם לקח תחת חסותו, גידל אותם וכעת השיאם. שניהם צריכים לקבל עלייה לתורה בשבת הזאת.
לפני התפילה הוא ניגש לאחד להם ואמר לו: "אני רוצה לתת לך היום את העלייה של התוכחה".
"רבי"! פרץ החתן בבכי. "אין לי אבא, אין לי אמא, וגם לא אחים ואחיות. חסר לי עוד קללות על הראש?"
"תאמין לי", אמר לו הרב'ה, "אני רוצה רק בטובתך". אך הוא סירב.
אי אפשר כמובן לדון אותו. מדובר בבחור שרחמנא ליצלן איבד את כל אשר לו. הוא פחד לקבל עלייה שיש בה קללות.
הרבי ניגש לחתן השני ואמר לו: "אני רוצה לתת לך היום את העלייה של התוכחה".
"אם הרב'ה מבין שזה מה שטוב בשבילי - מקובל עלי", השיב. וכך היה: החתן השני קיבל את העלייה של הקללות, והחתן הראשון עלייה אחרת.
עברו שנים. שניהם הקימו ב"ה בתים מפוארים בישראל. מדובר בשתי משפחות ידועות. לשניהם ילדים מוצלחים בכל קנה מידה, אלא שאצל האחד תורה וגדולה התאחדו במקום אחד, והוא עשה חיל גם במסחר, ואלו השני זכה לתורה, אך פרנסתו הייתה דחוקה.
משהתגברו אצלו הקשיים בפרנסה נכנס עם קוויטל לצדיק, הרב'ה בעל ה'שפע חיים', וסיפר לו על קשייו.
אמר לו הרב'ה: "אתה זוכר שבשבת בה עלית לתורה ביקשתי לתת לך את העלייה של התוכחה, וסירבת? ידעתי שאין לך אבא ואמא, אחים ואחיות. ידעתי שעברת חיים קשים ורציתי שלכל הפחות מכאן ולהבא יהיו לך חיים קלים. אבל אתה סירבת. אין לי טענות כלפיך, אבל אני רציתי. החתן השני, שקיבל את התוכחה זכה שאצלו הכל פורח ומשגשג".
רבותי! זה סיפור שמיימי. אין לנו בו הבנה. אבל, כאמור, אנחנו מאמינים בדברי הזוהר הקדוש שאמר שהתוכחות הן ברכות.
