יום אחד הגיעה אליה תלמידה חדשה, אך עם בעיות קשב וריכוז חזקות. התלמידה לא יכלה לשרוד שיעור שלם - וגם לא חצי שיעור

האחות הרפואית התחילה להגיע בקביעות. כל ביקור עלה כמה מאות שקלים, ובת המשפחה שילמה לה בכל פעם את העלות. היא למעשה הקציבה ל"מיזם" הזה סכום של 4,000 ,₪ וחשבה לעצמה שאם יצטרכו להמשיך את הטיפול גם לאחר שיסתיים הכסף, היא תנסה לשתף במצווה את בני המשפחה האחרים - ואולי אף את ההורים עצמם.

האמת שהיא קצת חששה. לראשה התגנבה מחשבה שהסיפור הזה עשוי לעלות הרבה כסף, אך מיד דחתה את המחשבה הזדונית הזו ואמרה לעצמה: "ההורים משקיעים בילדים שלהם הרבה יותר ממה שהילדים משקיעים בהורים!" המשיכה במצווה, ומה שקרה בהמשך הפתיעה אותה.

זה לא יכול להימשך כך!" "זה עשוי, חלילה, להתדרדר לזיהומים!"

היו אלה בני משפחה מודאגים. האימא, והסבתא, כבר לא הייתה צעירה לימים. היא נזקקה באופן שוטף לטיפול רפואי מסוים, אשר ניתן לה בסניף של קופת-חולים. אמנם, מאחר שהיה מדובר בבעיה כרונית, ולא חד-פעמית, נוצרה במשך הזמן הזנחה מסוימת. הטרחה הרבה של היציאה למרפאות, גרמה לכך שלא תמיד הטיפול ניתן.

מידי פעם עוררו אחדים מבני המשפחה אודות המצב, וציינו בדאגה שההימנעות מהטיפול המתאים עשויה לגרום להתדרדרות. אך מדיבורים למעשים לוקח קצת זמן, וכבר אמרו שהורים יכולים לגדל לבד עשרה ילדים, אבל עשרה ילדים מתקשים לגדל יחדיו זוג הורים...

יום אחד החליטה אחת מבנות המשפחה שיש לפתור את הבעיה.

ערכה כמה בירורים והזמינה אחות מנוסה שתעניק לאימא את הטיפול בבית. הדבר ימנע ממנה את הצורך בטלטולים קשים, וגם יבטיח את הענקת הטיפול ברצף. הטיפול הפרטי כמובן עולה כסף, אבל הילדים החליטו שלא לשתף את ההורים בנקודה זו. אמרו להורים שרק אם הטיפול יימשך לאורך זמן, ייתכן שבעתיד יצטרכו כן לשלם.

האחות הרפואית התחילה להגיע בקביעות. כל ביקור עלה כמה מאות שקלים, ובת המשפחה שילמה לה בכל פעם את העלות. היא למעשה הקציבה ל"מיזם" הזה סכום של 4,000 ,₪ וחשבה לעצמה שאם יצטרכו להמשיך את הטיפול גם לאחר שיסתיים הכסף, היא תנסה לשתף במצווה את בני המשפחה האחרים - ואולי אף את ההורים עצמם.

האמת שהיא קצת חששה. לראשה התגנבה מחשבה שהסיפור הזה עשוי לעלות הרבה כסף, אך מיד דחתה את המחשבה הזדונית הזו ואמרה לעצמה: "ההורים משקיעים בילדים שלהם הרבה יותר ממה שהילדים משקיעים בהורים!" המשיכה במצווה, ומה שקרה בהמשך הפתיעה אותה.

***

הבת הזו מתפרנסת מהוראה פרטית של מוזיקה. יום אחד הגיעה אליה תלמידה חדשה, אך עם בעיות קשב וריכוז חזקות. התלמידה לא יכלה לשרוד שיעור שלם - וגם לא חצי שיעור. נו, טוב, לא חייבים ללמוד מוזיקה. אך הענין היה שהתלמידה מאוד רצתה ללמוד, אלא שפשוט לא הייתה מסוגלת ללמידה...

פנתה המורה להורים, ובטוב-ליבה הציעה להם הצעה שאי אפשר לסרב לה: שהבת תגיע לשיעורים קצרצרים בני 5-10 דקות בלבד. אולי במשך הזמן תתרגל, ותהיה מסוגלת להתרכז יותר זמן. והשיעורים הללו יהיו חינם!

תכל'ס, למרות ההשקעה הכרוכה במסירת שיעור למי שסובל מקשב וריכוז, עדיין קשה ולא נעים לגבות כסף עבור שיעור בן 5 דקות...

הדבר נמשך מספר חודשים, כאשר מידי פעם ההורים זורקים למורה איזה סכום פעוט.

***

נחזור לאחות הרפואית שהוזמנה לבית ההורים. למחרת הפעם הראשונה שהאחות טיפלה באימא, פוגשת המורה למוזיקה את האימא של התלמידה חסרת הקשב-וריכוז. אומרת לה 'שלום' בלי שום כוונה וללא כל מחשבה. אך פתאום האימא של התלמידה מספרת בהתרגשות שבעקבות שיעורי המוזיקה הקצרים היא רואה בבתה התקדמות כל כך יפה!

תיכף היא מוציאה מהכיס ומוסרת לה סכום גדול מאוד - פי כמה וכמה ממה שהמורה למוזיקה חשבה שמגיעה לה... במקביל האימא הבריאה ושוב לא היה צורך בשום טיפול! וכך, הכסף שהבת תכננה להשקיע בהוריה נשאר אצלה.

מה שנותר לה לעשות זה רק לספר את חסדי השם, ולהיווכח בפעם המי יודע כמה שממצוה לא מפסידים. לא שאם לא הייתה מבחינה בחסד השם, לא הייתה משוכנעת שעשתה את הדבר הנכון ביותר לעשות, אלא שאנחנו בכל זאת מבקשים "הראנו השם חסדך", וכאן ראתה בחושב כיצד החסדים מסתדרים ומשתלבים זה בזה.

(גל' איש לרעהו)