יום אחד ביאושו, ישב על המדרכה מול השטיבלך בבני ברק, בשתיים בלילה, כשרגליו בכביש ועשן סיגריה אופף אותו

'הסתכלתי ימינה הסתכלתי שמאלה וראיתי חנות שמוכרים שם כיפות, ציציות וכדומה. נכנסתי ושאלתי את בעל החנות אם הוא צריך עובד? בעל החנות הביט בי ואמר, 'מאיפה נפלת עליי?! אני בדיוק בשבוע האחרון, יושב ביני לבין עצמי וחשבתי לקחת בחור חרוץ, שלושה חודשים שיוכיח לי שהוא חרוץ, ושהוא כמובן אדם ישר ונקי כפיים, ואם הוא מוכיח את עצמו אני נותן לו 25% מרוחי החנות שזה דבר שלא נותנים בשום עסק! למרות שזה העסק שלי, אני מעדיף לשבת ללמוד תורה ולא לעבוד, ושאדם אחר ינהל את החנות שלי וירויח רווחים נאים'.

בחור מבני ברק שהיתה לו אחות אחת, התייתם מאביו בגיל שלוש ומאמו בגיל שש, גדל אצל הסבתא והסבא ולא היו לו חיים קלים בלשון המעטה, הוא 'סחב' את היותו יתום שנים ארוכות, לא הצליח ללמוד, היה ממורמר כל העת וזה השפיע על יחסיו עם הסבא והסבתא, ככל שעלה בגיל, היה רב איתם תדיר, עד שיום אחד הם זרקו אותו מביתם. הוא אמנם היה בחור ישיבה, אך שילב את זה עם עבודות לטובת מלחמת ההישרדות שלו. תחילה עבד באולם אירועים, אח"כ בקייטרינג, ואפילו ניקה מקווה, אך גם בעבודות המזדמנות לא הצליח להחזיק ועבר מעבודה לעבודה והיאוש רק תפח למימדים עצומים.

יום אחד ביאושו, ישב על המדרכה מול השטיבלך בבני ברק, בשתיים בלילה, כשרגליו בכביש ועשן סיגריה אופף אותו. לפתע נכנס לרחוב רכב מפואר מאד, בתוך הרכב היו נהג וגביר, הנהג עצר מול השטיבלך והגביר ירד מן הרכב ושאל את הבחור המיואש, 'יש מעריב?'. 'כן, יש ערבית', עונה הבחור לגביר. 'התפללת כבר ערבית?'. 'לא, למה אני אתפלל?! מי ישמע את התפילה שלי?!', ענה הבחור. 'מההה???? חרדי אומר מי ישמע את התפילה שלי? קום בחור צעיר! תתפלל ואני אוכיח לך שהשם ישמע את התפילה שלך'. 'טוב נו', אמר הבחור המיואש, והגביר ארגן תוך כמה דקות מנין והם התפללו ערבית בשתיים בלילה.

אחרי התפילה אמר הגביר לבחור, 'ספר לי קצת על עצמך', והבחור שהיה בשיא המרמור ובשיא השליליות, ובשיא היאוש אמר לגביר, 'מה אני אספר לך? מה זה יתן לי לספר לך?'. 'ספר.. ספר'. 'בשביל מה לצער אותך? סתם לעשות לך רע על הלב?',

אמר הבחור. הגביר לחץ עליו לספר, אבל הבחור חש שכל סיפור חייו זו טרגדיה מתמשכת, וחשב שחבל לדכא עוד אדם בלספר לו את חייו, ומשלא הצליח הגביר להוציא ממנו 'סיפור', אמר לבחור המיואש, 'אתה יודע מה? אתה לא רוצה לספר לי, אז אני אספר לך את קורות חיי...'.

והגביר החל לספר: 'אני ואחותי התייתמנו גם מאבא וגם מאמא ביום אחד! הסבים והסבתות רבו מי יגדל אותנו, ולבסוף בהתייעצות עם אדמו"ר, הוחלט שאחותי תגדל בבית של הורי האמא, ואני אגדל בבית של הורי האבא, אחותי גדלה למופת ואילו אני, לא היה לי קל, סבי היה אדם קשה ועם הזמן המריבות הלכו וגדלו, סבי הציק לי ואני לא יכולתי כבר להיות שם, ובגיל 17 עזבתי את בית הסבא והסבתא, לא היה לי לאן ללכת? הלכתי לרחוב, התחלתי לעבוד באולם אירועים, אח"כ בקייטרינג, אח"כ ניקיתי מקוה...'! הבחור הממורמר, לא יודע אם זה צירוף מקרים או שרוח הקודש מדברת מתוך גרונו, הרי זה אחד לאחד 'סיפור חייו', הוא ואחותו התייתמו בגיל קטן מהוריהם, הוא גר אצל הסבתא והסבא, עזב את הבית, עבד בדיוק באותן עבודות מזדמנות כדי לשרוד... ממשיך אותו גביר לספר 'וכך בערב מנקה מקוואות, בבוקר מקלף תפוחי אדמה, והשנים חולפות ואני יודע שאני רוצה להתחתן, אך מי תקח אחד כמוני? סבא וסבתא שלי לא מדברים איתי, אחותי הצליחה בחייה, אבל לא בשביל לעזור לי'.

הבחור הממורמר שמהופנט מסיפור חייו של הגביר שואל אותו 'נו, ומה עשית?'. 'מה עשיתי?', משיב הגביר 'ישבתי על מדרכה... ועישנתי סיגריה...', 'נו', מסתקרן מאד הבחור הממורמר, המשיך הגביר: 'ואז דיברתי עם בורא עולם ואמרתי לו, יש הורים שנפטרו, יש סבא וסבתא שיכולים להפטר, אבל אתה ריבונו של עולם בעל הכוחות כולם, אתה יכול בבקשה לשלוח את הזיווג שלי? אתה יכול בבקשה לשלוח את הפרנסה שלי?'. הסקרנות אצל הבחור המיואש הלכה וגברה...

המשיך הגביר, 'הסתכלתי ימינה הסתכלתי שמאלה וראיתי חנות שמוכרים שם כיפות, ציציות וכדומה. נכנסתי ושאלתי את בעל החנות אם הוא צריך עובד? בעל החנות הביט בי ואמר, 'מאיפה נפלת עליי?! אני בדיוק בשבוע האחרון, יושב ביני לבין עצמי וחשבתי לקחת בחור חרוץ, שלושה חודשים שיוכיח לי שהוא חרוץ, ושהוא כמובן אדם ישר ונקי כפיים, ואם הוא מוכיח את עצמו אני נותן לו 25% מרוחי החנות שזה דבר שלא נותנים בשום עסק! למרות שזה העסק שלי, אני מעדיף לשבת ללמוד תורה ולא לעבוד, ושאדם אחר ינהל את החנות שלי וירויח רווחים נאים'.

'ואני', מספר הגביר, 'הייתי בהלם טוטאלי! התחלתי להריץ בראש תסריט חלומי – רבע מהרוחים של חנות תשמישי קדושה בבני ברק!!! זה הרי נמכר כאן יותר מלחם וחלב, זה העסק הכי הכי מצליח שיכול להיות! מיד שאלתי מה צריך לעשות? ובעל החנות הסביר לי את העבודה, ואני במשך אותם שלושה חודשים ישנתי אולי 4-5 שעות בלילה, השקעתי את כל כולי בחנות הזו, ניקיתי וסדרתי מחדש וקיבלתי סחורה, תליתי שלטים, והפכתי את החנות לנאה מסודרת ומצליחה'. כעבור שלושה חודשי משכורת, קרא לי בעל החנות ואמר שהוא מרוצה ממני מאד מאד, והעניק לי 25% ואני במשך תקופה קצרה הפכתי מבחור במצוקה לאדם אמיד, אבל ההפתעה הגדולה תתפלא, לא היתה רק הכסף, לאותו בעל חנות היתה בת אחת ואני התחתנתי איתה, ואם דיברנו על הפן הכלכלי, אז תבין שה- 25% הפכו למאה אחוז... בעל החנות רצה שנהיה מאושרים ונתן לנו הכל, הוא היה בעל נכסים בבני ברק והיה לו מספיק כסף לשארית חייו, בעל החנות התחתן בגיל 20 , ועשרים שנה לא זכה לילדים, עד שבגיל 40 זכה לאותה בת, זו שהתחתנתי איתה, ומטבע הדברים, זו האהבה הגדולה שלו, לכן רצה שבתו ואני נהיה מסודרים'.

תופס הבחור המיואש את ראשו ולא מאמין, והגביר אומר לו שוב, 'נו, ומה הסיפור שלך?', 'הסיפור שלי הוא בדיוק כמו שלך, אחד לאחד, רק שאצלי הוא נעצר בחנות הכיפות והציציות... אני עדין לא נכנסתי לשום חנות כזו... בחנות נעצר הסיפור שלי, אבל עד החנות, סיפור חיי הוא ממש 'העתק הדבק' מסיפור חייך!'. 'אבל רגע', אומר הגביר לבחור המיואש, 'אני היום החנות של הכיפות... בוא תעבוד אצלי, יש לי סניפים בכל הארץ, ואם תעבוד טוב, אין לך מושג מה תרויח?!'. 'מה אתה רציני?!', שאל הבחור, 'כן, אם משמים עשו איתי חסד וגלגלו שלי יהיה את החסד הזה, למה שאני לא אעביר את החסד הזה למישהו אחר? רק אתה מעניין אותי עכשיו, אני חייב להחזיר לבורא עולם על מה שנתן לי'. למחרת לקח הגביר את הבחור לחנות אחת מסניפיו, הדריך אותו ולמד אותו את כל העבודה והחל הבחור לנהל את החנות והיה חרוץ מאד והחנות שגשגה, והגביר החליט שהבחור הזה יקבל 50% מהרוחים. עברה שנה ואותו בחור מיואש הפך לבחור אמיד ומסודר, רק נשארה חתיכת פאזל אחת להשלים... הבחור מיודעינו רווק, ואותו גביר עשה חסדו בצורה מושלמת, כששידך אותו עם אחייניתו, בת אחותו ישתבח שמו!

הסיפור הזה נכתב עבור כל אחד שנמצא כרגע בחושך, והשכם וערב אומר לעצמו משפטים כמו: 'אני לא שווה כלום, איזה חיים יש לי? לא הולך לי בשום דבר, אין לי, אין לי, ואין לי'...ורואה הכל שחור. עליך לזכור שאתה לעולם לא לבד, ויש אבא בשמים שבהרף עין, יתן מזור לצרתך וירעיף עליך מתנות. כך היה לעם ישראל בפרשתינו, שירדו למצרים ונפלו לשעבוד נורא ואיום, אבל בסופו של דבר זעקו לה' יתברך ויצאו ברכוש גדול!

(גליון פניני בית לוי)