יהודי מבוגר בעל מראה מוזנח, ניגש אל השקע ומוציא את המטען והבלוטוס. חשבתי לעצמי, בוודאי פחז עליו יצרו
הסתכלתי סביבי כהלום רעם, וראיתי שיש עינית מכוונת לאזור השקע. שמחתי מאוד, וביקשתי מהאחראי שיאפשר לראות את הצילום של האזור בזמן האירוע, כך שאוכל לראות מי לקח את הבלוטוס. האחראי הסכים ועד מהרה גיליתי את האשם. יהודי מבוגר בעל מראה מוזנח, ניגש אל השקע ומוציא את המטען והבלוטוס. חשבתי לעצמי, בוודאי פחז עליו יצרו. איני כועס עליו, אבל ברצוני לקבל את רכושי בחזרה.
התקשרתי לרב של בית הכנסת – בעל השמחה וביקשתי שיסייע לי, ואולי שידבר עם ה'גנב', אבל הרב אמר שיהודי זה מוחזק בכשרות, וכל הסיפור לא נראה לו בכלל.
מספר הרב י. חיים מבית שמש:
השתתפתי בשבע ברכות שערכו לבנו של רב חשוב בבית שמש. היה אז ברשותי בלוטוס יקר, ובזמן השבע ברכות חיברתי אותו למטען והכנסתי אותו לשקע להטענה. בסיום השבע ברכות אני ניגש לשקע, ומגלה אותו ריק. מישהו ראה את הבלוטוס עם המטען, ומשום מה חמד אותו לעצמו.
הסתכלתי סביבי כהלום רעם, וראיתי שיש עינית מכוונת לאזור השקע. שמחתי מאוד, וביקשתי מהאחראי שיאפשר לראות את הצילום של האזור בזמן האירוע, כך שאוכל לראות מי לקח את הבלוטוס. האחראי הסכים ועד מהרה גיליתי את האשם. יהודי מבוגר בעל מראה מוזנח, ניגש אל השקע ומוציא את המטען והבלוטוס. חשבתי לעצמי, בוודאי פחז עליו יצרו. איני כועס עליו, אבל ברצוני לקבל את רכושי בחזרה.
התקשרתי לרב של בית הכנסת – בעל השמחה וביקשתי שיסייע לי, ואולי שידבר עם ה'גנב', אבל הרב אמר שיהודי זה מוחזק בכשרות, וכל הסיפור לא נראה לו בכלל.
בקשתי שייתן לי מספר פלאפון שלו. ענה לי הרב: "אין לו פלאפון. אם תרצה להשיג אותו, תוכל להתקשר לחבר שלו, ולנסות לברר אולי הוא נמצא לידו".
קיבלתי את מספר הפלאפון של החבר. ניסיתי לתפוס אותו פעם אחר פעם, ורגע לפני שהתייאשתי הוא ענה לי ואמר, שהחבר אותו אני מחפש לא נמצא לידו.
למחרת אני מקבל טלפון מהרב של בית הכנסת. "אני מזמין אותך אישית לבוא לשמחת השבע ברכות של בני, ואז אחזיר לך את אבדתך".
התברר, שמעשה שהיה כך היה: בשמחת השבע ברכות הסתובב ילד 'כבד שמיעה'. הילד סימן שהוא רוצה את הבלוטוס, והיהודי המבוגר רצה לעזור לו. הוא חשב שהבלוטוס הוא מכשיר שמיעה של הילד. הרגע שבו הוא מוציא את הבלוטוס מהשקע הוא הרגע שראיתי מתועד במצלמה, אבל את ההמשך, כשהיהודי המבוגר ניגש לילד להגיש לו את הבלוטוס, לא רואים. הילד סירב לקחת את הבלוטוס, כי הרי אין זה מכשיר השמיעה שלו, ומכיוון שכך החליט המבוגר להניח את הבלוטוס באחת המגירות בבית הכנסת, ובהמשך להחזירן להורי הילד.
עתה מצאו את הבלוטוס במגירה, ואני מתכבד לבוא ולשמוח במציאת אבדתי.
עד עכשיו אני נרעש מהסיפור הזה. איך אפשר לטעות כל כך, כמה צריך להתאמץ כדי לדון לכף זכות. הרי לא היה עולה בדעתי שאדם יחשוב שהבלוטוס הוא מכשיר שמיעה וירצה לעזור לאיזה ילד, כשהוא בטוח שזה שלו... זה הרי נשמע דמיוני לגמרי! הקב"ה ריחם עליי שלא פגעתי באותו יהודי, וזימן לי את הרב של בית הכנסת, שזה לימד אותי לקח לכל החיים איך לראות טוב.
שמעתי מאחד מגדולי ישראל שאמר, שבשביל זה יש בעולם 'שכל עקום'. לפעמים צריך ממש לעקם את השכל, ובלבד שנדון את חברנו לכף זכות.
