זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ: נסע לבקר חולה בערש"ק, ובזכות זה זכה שיקבל בחזרה את השטריימל לשב"ק קודש, סיפור השגחה מפעים, הסכיתו ושמעו:
נדהמתי. "אני בדרך לשם!" קראתי בהתרגשות. החלטנו שניפגש במקום, והוא יביא לי את השטריימל מהאוטו שלו. מה היה קורה לו לא הייתי מקדים לחפש את השטריימל? לו הייתי מחפש אותו רגע לפני מנחה, הייתי הולך לבית הכנסת, ומגלה שהשטריימל-מאכער שכח להניח לי אותו שם, והוא שוכן לו באוטו שלו... אבל הקב"ה זיכה אותי בביקור חולים, ועל ידי כן זיכני גם לכבד את השבת בבגדי תפארת, כמנהגי תמיד.
במוצאי שבת פרשת נח, הגעתי למסקנה שהשטריימל צריך טיפול. עשיתי חשבון שהוא היה על ראשי שעות רבות, בחגי תשרי, בשבתות ובחול המועד; רוב ימי החודש עברו עליי כששטריימל על ראשי, נתון לחסדי השמש והרוח, ונמרט פה ושם גם על ידי הילדים היקרים. כעת, מן הראוי לחדשו אצל שטריימל-מאכער, ולהחזיר לו את כבודו הראשון.
וממחשבה למעשה. בתחילת השבוע באתי בדברים עם בעל מלאכה, והוא קיבל עליו לסיים את עבודת החידוש עד ערב שבת פרשת לך לך. סיכמנו שהוא יניח לי את השטריימל בבית הכנסת, ובערב שבת אקח אותו משם, להתעטר בו לכבוד שבת המלכה.
ביום שישי, כלל לא זכרתי שהשטריימל אינו במקומו הקבוע בביתי. חבר שלי שהה אז בבית החולים הדסה עין כרם, והחלטתי לנסוע לבקרו, ומשם לנסוע מיד לבית הכנסת, לתפילת מנחה של ערב שבת. זו הייתה התוכנית. ניגשתי לארון, להוציא את השטריימל, והנה המדף ריק! בבת אחת נזכרתי ששלחתי אותו לחידוש, ומיד צלצלתי לשטריימל-מאכער. "כבר הנחת את השטריימל שלי בבית הכנסת?" שאלתי אותו.
והוא ענה לי, "שכחתי שדיברנו על כך. השטריימל נמצא כאן איתי באוטו, בחניה של הדסה עין כרם. הגעתי לכאן כדי לבקר קרוב משפחה".
נדהמתי. "אני בדרך לשם!" קראתי בהתרגשות. החלטנו שניפגש במקום, והוא יביא לי את השטריימל מהאוטו שלו. מה היה קורה לו לא הייתי מקדים לחפש את השטריימל? לו הייתי מחפש אותו רגע לפני מנחה, הייתי הולך לבית הכנסת, ומגלה שהשטריימל-מאכער שכח להניח לי אותו שם, והוא שוכן לו באוטו שלו... אבל הקב"ה זיכה אותי בביקור חולים, ועל ידי כן זיכני גם לכבד את השבת בבגדי תפארת, כמנהגי תמיד.
