ויתר על עליית מפטיר ותפילת מוסף וזכה לחלום מופלא עם מסר נוקב ומהדהד...
לרגע התחוללה בתוכו מלחמה. ריבונו של עולם, אם יש צדק בעולם, הרי שהוא מחולל לנגד עיניו. הוא מתפלל קבוע, הוא הזמין מראש, הוא תורם לבית הכנסת רבות בשנים, הוא מתארגן לכך שהיום ה'מפטיר' וה'מוסף' שלו, וראו מה הולך כאן, אדם זר מבקש 'להשתלט' על הכיבודים היוקרתיים! הרי גם אם היה מדובר בשבת רגילה הוא אינו רשאי לדרוש מהגבאי, איש אינו חייב לו דבר. אבל עכשיו, כשמתפלל קבוע הזמין מראש, הרי זו שערורייה של ממש!
הסיפור הבא התרחש בבית כנסת בבני ברק.
ביום מן הימים, אחד מחשובי המתפללים בבית הכנסת המשלם דמי-חבר תמידין כסדרן, ניגש אל הגבאי וביקש לוודא כי בשבת פלונית שתחול בעוד כחודש ימים, יוכל לקבל את עליית ה'מפטיר' ולהיות שליח ציבור בתפילת מוסף, שכן זוהי השבת שלפני היארצייט של אימו עליה השלום.
גבאי בית הכנסת הציץ ביומנו ואישר כי השבת ההיא פנויה מכל 'חיוב' אחר, והמתפלל הקבוע הזכאי בדין לקבל עליות במהלך השנה ואף לעבור לפני התיבה יזכה לממש את רצונו לעילוי נשמת אמו. המתפלל היה מרוצה. כאדם מאורגן מראש רצה לוודא כי כל ענייני היארצייט התנהלו בצורה הטובה ביותר ועתה נראה כי הכל יילך חלק.
ויהי בצפרא דשבתא, אותה שבת שהמתפלל הקבוע ביקש לקבל בה את ה'מפטיר' והמעבר לפני התיבה בתפילת מוסף ממתינים לו ברוגע, אלא שדקות לאחר שנכנס לבית הכנסת הבחין בזווית עינו כי מאן דהוא אורח זר שאינו נמנה עם מתפללי בית הכנסת הקבועים, מנהל דין ודברים עם הגבאי. המתפלל הקבוע הסתקרן לשמוע על מה הוויכוח, ולחרדתו גילה... שהאורח הזר מבקש לקבל את עליית ה'מפטיר' ולהתפלל תפילת מוסף, לא פחות! והרי זה ה'מפטיר' שלו, זה ה'מוסף' שלו, והנה ניצב כאן אדם זר ולוחץ על הגבאי, פשוט מנסה לאלץ אותו להעביר את הכיבודים הללו אליו! הייתכן כדבר הזה?!
לרגע התחוללה בתוכו מלחמה. ריבונו של עולם, אם יש צדק בעולם, הרי שהוא מחולל לנגד עיניו. הוא מתפלל קבוע, הוא הזמין מראש, הוא תורם לבית הכנסת רבות בשנים, הוא מתארגן לכך שהיום ה'מפטיר' וה'מוסף' שלו, וראו מה הולך כאן, אדם זר מבקש 'להשתלט' על הכיבודים היוקרתיים! הרי גם אם היה מדובר בשבת רגילה הוא אינו רשאי לדרוש מהגבאי, איש אינו חייב לו דבר. אבל עכשיו, כשמתפלל קבוע הזמין מראש, הרי זו שערורייה של ממש!
מנגד, קול שקט לחש לו לוותר. הרי ממילא איננו מבינים כיצד עליה ותפילה לפני התיבה מסייעות לנשמות בעולם העליון, הרי איננו יודעים מה הן מחוללות לעילוי הנשמות בגן עדן. אנו מנסים לעשות את המירב והמיטב שמקובלנו במסורת שמועילים לנשמה, אבל האם ויתור כה עוצמתי אינו מחולל עילוי נשמה? הרי גם בו יש כח מסוים! אולי עדיף לוותר, לברוח מן המחלוקת, להקדיש את הוויתור לעילוי נשמת אמא ע"ה?
ואז הוא החליט באומץ, בגבורה, בנחישות, הודיע לגבאי כי הוא מוותר. הגבאי ניסה להתקומם ואמר: חס וחלילה, נראה לך שאתן לו? מה פתאום?! האחד בא לגור וישפוט שפוט? לבית הכנסת יש סדר, יש תקנון, לחברי הקהילה יש זכויות יסוד מוקנות, והעלייה והתפילה בשבתות יארצייט הן חלק מהזכויות האלה. לא יעלה על הדעת, אינני מתכוון להיכנע!
ואילו המתפלל הקבוע, שכבר החליט שעלייה חשובה ככל שתהיה אינה שווה כדי מחלוקת, כי המחלוקת מסוכנת כפליים והרת אסון שבעתיים מהוויתור על העלייה היוקרתית, עמד על דעתו: לא ולא ידידי הגבאי, אני מוותר. לא רוצה מחלוקת, לא רוצה חילוקי דעות, לא רוצה ליצור אי נעימויות. תן לו את העלייה, תן לו גם את תפילת המוסף. אני אסתפק בעלייה אחרת, אעבור לפני התיבה ביום היארצייט עצמו. אני מעדיף לוותר, לא רוצה מחלוקת!
לנוכח דבריו הנחרצים קיבל הגבאי את הדברים והעניק את העלייה, כמו גם את תפילת המוסף, למתפלל הזר.
התפילה הסתיימה באווירה שבתית טובה ועילאית. כולם קיבלו את שלהם. המתפלל הזר שעמד על שלו קיבל את שביקש, המתפלל הקבוע שוויתר על הכל היה מאושר מהוויתור והגבאי שמח שכל הצדדים יצאו מרוצים.
לכל אורך ההתרחשות נכח בבית הכנסת הגה"צ ר' אהרן טויסיג שליט"א והוא סיפר את הדברים לאשורם. אלא שהסיפור עדיין לא נגמר.
ביום המחרת הגיע המתפלל הקבוע לבית הכנסת, והפעם היה נרגש ונסער. הכרת פניו ענתה בו כי עבר חוויה רגשית מטלטלת, ועד מהרה פתח וסיפר מה אירע במהלך הלילה.
ובכן, באישון ליל, בעיצומה של שנתו העריבה, הגיעה אליו בחלומו אמו ע"ה, זו שלכבודה ביקש את עליית ה'מפטיר', זו שלעילוי נשמתה רצה להתפלל את תפילת ה'מוסף' לפני התיבה, אלא שוויתר כדי למנוע מחלוקת. והנה היא נגלית אליו בחלום, פניה מאירות וקורנות, והיא אומרת לו בלאט: בני יקירי, קיבלתי אישור מיוחד מבית דין של מעלה לרדת לעולם הזה כדי להודות לך.
עילוי נשמה כפי שחוויתי היום, בשעה שוויתרת על העלייה ותפילת המוספין, עוד לא היה לי מעולם. אני זוכרת היטב את עילוי הנשמה שבו זכיתי בשנים הקודמות, כאשר מידי שבת יארצייט עלית ל'מפטיר' והתפללת מוסף לפני התיבה לכבודי. אבל זה לא מתקרב, לא דומה בכלל, למה שזכיתי השנה, עת ויתרת בגבורה על הכיבודים המגיעים לך, עת ברחת ממחלוקת!
ככל הדברים האלה אמרה האם לבנה בחלום הלילה, והוא התעורר כשגופו רוטט בהתרגשות, כל כולו מכוסה זיעה קרה ואיבריו נוקשים באימה. לא בכל יום זוכה יהודי לקבל ביקור מאימו שבעולם האמת, והוא זכה!
ואת המסר שבפיה שאותו סיפר בנה בסערת-נפש, כדאי לזכור, לשנן ולחדד.
