המושל שלח לרובע היהודי שוטרים אשר על פי פקודתו קנו את כל הקנה-סוף, ולא עוד, אלא שגם גזר ואסר על כל היהודים לקנות קנה סוף דקל או כל חומר אחר
וממחשבה למעשה. המושל שלח לרובע היהודי שוטרים אשר על פי פקודתו קנו את כל הקנה-סוף, ולא עוד, אלא שגם גזר ואסר על כל היהודים לקנות קנה סוף דקל או כל חומר אחר שאפשר לעשות ממנו סוכה. ואם לא די בכך, באם חשבו יהודים שיש להם קנה סוף משנה שעברה, להשתמש בהם, הרי שהמושל גם אסר על היהודים להקים לגמרי סוכה אחרי יום כפור.
בצר להם פנו הקהל לרבם רבי יעקב בירדוגו עליו השלום, וספרו לו את הצרה אשר הנחית על ראשם המושל הרשע. נענה ואמר להם הרב: 'אל תדאגו. עד חג הסכות רחמי שמים מרבים'. וכך היה.
בתקופה בה כהן הגאון רבי יעקב בירדוגו עליו השלום כרבה של העיר מקנאס במרוקו, משל בעיר מושל רשע רע מעללים, ששנא בתכלית השנאה את כל יהודי העיר, ובכל עת ושעה רק הציק להם, הצר את צעדיהם משבת וממגורים בעיר, וככל שיכול גזר עליהם גזרות קשות, רעות ואכזריות ביותר.
פעם, באחת השנים חלה המושל ביום הכפורים, ואז הזמין אליו לביתו רופא יהודי מבית הכנסת היהודי, אלא שהרופא, מכיון והיה עסוק אז באמצע תפלות היום הקדוש, סירב להגיע לביתו של המושל, ואף קילל את המושל באומרו "הלואי וימות", ובשום אופן לא הלך לבקר את המושל בחליו מפאת קדושת היום.
בינתים חלפה מחלתו של המושל. הוא הבריא מחליו, אבל בשל הסירוב של הרופא היהודי להגיע אליו, שמר בלבו טינה ליהודים, עד שרצה להתנהג אליהם כמו (סבו) המן הרשע. הוא לא רצה לשלח יד רק ביהודי הרופא לבדו, אלא רצה להתנכל ולהזיק לכל היהודים. ואז אמר: 'בחג הסוכות אקנה את כל הקנים של הסוף שמהם היהודים מקימים כל שנה את הסכות שלהם, וכך, לא יהיה להם ממה להקים סוכות, ועל ידי זה תתבטל מהם לגמרי מצות הסוכה'.
וממחשבה למעשה. המושל שלח לרובע היהודי שוטרים אשר על פי פקודתו קנו את כל הקנה-סוף, ולא עוד, אלא שגם גזר ואסר על כל היהודים לקנות קנה סוף דקל או כל חומר אחר שאפשר לעשות ממנו סוכה. ואם לא די בכך, באם חשבו יהודים שיש להם קנה סוף משנה שעברה, להשתמש בהם, הרי שהמושל גם אסר על היהודים להקים לגמרי סוכה אחרי יום כפור.
בצר להם פנו הקהל לרבם רבי יעקב בירדוגו עליו השלום, וספרו לו את הצרה אשר הנחית על ראשם המושל הרשע. נענה ואמר להם הרב: 'אל תדאגו. עד חג הסכות רחמי שמים מרבים'. וכך היה.
יום לפני התקדש חג הסוכות חלם המושל חלום, ובחלומו עומד זקן אחד לידו בתוך המחסן בו אכסן את כל הקנה סוף שקנה, והוא עומד לחנק אותו למות ואף רוצה לשורפו. בבוקר התעורר המושל משנתו מבהל כלו.
באותו יום בערב, התקימה אסיפה של ועד הקהילה, בה החליטו ראשי הקהילה יחד עם רבם הגאון רבי יעקב בירדוגו עליו השלום לפנות למחרת היום אל המושל בבקשה לבטל את הגזרה. ראשי הקהילה ובראשם הרב הגיעו לביתו של המושל, ואז, אך ראה המושל את הרב נבהל ביותר ואמר לעבדיו: 'זהו האיש שחנק אותי בחלום, ואף רצה לשרוף אותי'.
תכף ומיד נעמד המושל מכסאו, ובקש מחילה מכבוד הרב, כשהוא גם מקבל על עצמו באותו מעמד לספק לכל יהודי מתושבי העיר את הכמות הדרושה לו של קנה סוף חנם אין כסף, כדי להקים את סוכתו. ויחד עם זה מקבל על עצמו שלא להציק יותר ליהודי העיר.
