הלה התחיל לצעוק עלי, זה פיקוח נפש, אשתך ובניך עומדים באמצע הלילה ברחוב ואתה מתאכזר ומחמיר עליהם בחומרות יתירות...
עשרים אברכי הכולל לא היו יכולים להבין מהיכן ירק זה חי, מהיכן יש להאברך כל כך הרבה כסף ליתן להם מילגה מכובדת כזה מדי חודש בחדשו. כעבור שנה וחצי מפתיחת הכולל, קרב ובא חג הפורים, והחליטו האברכים שבפורים הזמן גרמא לברר את הסוד הכמוס, מהיכן נובע הכסף המרובה...
ביום מן הימים נודע בעיר בית שמש שנפתח כולל חדש שמשלמים שם מילגה מכובדת ביותר. יהודי פשוט פתח את הכולל וחיפש אברכים חשובים. כשהאברכים שמעו את סכום המילגה שהוא מבטיח ליתן מדי חודש, קפצו על המציאה ונכנסו לכולל החדש. אך לבם עוד לא היה בטוח בזה, כי הוא היה נראה כאברך פשוט, ומנין יהיה לו לשלם כל כך הרבה מדי חודש בחדשו, ולכן עוד לא הודיעו בכולל שלמדו עד עתה שהם עוזבים את הכולל, רק חשבו לעשות נסיון.
כשהגיע ראש חודש, שמחו עד מאד בראותם שהאברך מקיים דיבורו ונותן להם המילגה המכובדת כמו שהבטיח. עבר עוד חודש ועוד חודש, ובכל חודש עמד בדיבורו ושילם להם כל הסכום.
עשרים אברכי הכולל לא היו יכולים להבין מהיכן ירק זה חי, מהיכן יש להאברך כל כך הרבה כסף ליתן להם מילגה מכובדת כזה מדי חודש בחדשו. כעבור שנה וחצי מפתיחת הכולל, קרב ובא חג הפורים, והחליטו האברכים שבפורים הזמן גרמא לברר את הסוד הכמוס, מהיכן נובע הכסף המרובה.
וכך הוי, כל אברכי הכולל עלו לביתו ביום הפורים ודאגו שישתה עוד ועוד עד דלא ידע ... כשראו שלבו טוב ביין יצאו כולם והשאירו רק אברך אחד שקרוב אליו ביותר. האברך הזה ניגש לראש הכולל והתחנן בפניו, תגלה לי את הסוד, מהיכן יש לך לשלם לנו כל חודש באופן מכובד כזה. בתחילה הראש כולל לא הסכים לספר, עד שהבטיח לו שהוא לא יספר את זה לאף אחד, או אז נתרכך לבו והתחיל לספר:
אמי מורתי גרה בצפת, ואילו אני גרתי בבית שמש, וכמעט לא יצא לי לבקר בביתה, כי יש לי ב"ה הרבה ילדים, והוא הוצאה גדולה לנסוע עם כולם עד העיר צפת. בכל פעם שאמי מורתי ביקשה ממני לבוא אצלה על שבת לצפת, מצאתי איזה תירוץ איך להתחמק ממנה. עד שפעם אחת כבר לא נשאר לי שום תירוץ, ואמרתי לה שאני מגיע על השבת הקרובה. וכך הוי, שכרתי טנדר ונסעתי עם כל המשפחה לצפת, והיינו שם כל השבת.
במוצאי שבת כשנסענו חזרה לבית שמש, היה זה באמצע הלילה, כשפתאום נעצר הרכב ולא הצלחתי להזיזו, ניסיתי עוד פעם ועוד פעם אך זה לא הולך, עד שהבנתי שפשוט נגמר הדלק וצריכים לנסוע לתחנת דלק להביא דלק חדש. הייתי אובד עצות, אנחנו באמצע הדרך באמצע הלילה כשאין שום רכב עובר כאן, ואנא אני בא.
פתאום ראינו רכב עובר, בפנים הרכב ישב יהודי חילוני שאינו שומר תורה ומצוות רח"ל. כשהלה ראה אותי ואת כל משפחתי עומדים באמצע הלילה ברחוב מחוץ לרכב, ריחם עלי ושאל אותי מה קרה, ולקח אותי עם רכבו לתחנת דלק הכי קרובה, כדי שאוכל לקנות שם דלק, ואז יחזיר אותי לרכבי ומשפחתי.
נסענו כרבע שעה ומצאנו תחנת דלק, אך עד מהרה חזרתי אליו ואמרתי לו, אני לא יכול לקחת מכאן דלק, כי כתוב כאן שזה פתוח שבעה ימים בשבוע, ונמצא שהדלק שהכינו לי הוא מעשה שבת, ומעשה שבת אסור בהנאה. הלה התחיל לצעוק עלי קולי קולות, מה אתך, זה פיקוח נפש, אשתך ובניך עומדים באמצע הלילה ברחוב ואתה מתאכזר עליהם, ומחמיר עליך חומרות יתירות.
אני לא התרגשתי מצעקותיו, הודיתי לו על שהביאני עד הלום, ואמרתי לו שהוא לא מחוייב להחזיר אותי לרכבי ולמשפחתי. היהודי החילוני אמר לי, שלמען בני ואשתי כן יקח אותי לתחנה אחרת. שם ב"ה כבר היה תחנה שומר שבת, לקחתי דלק, והלה החזיר אותי לרכבי, ואכן הרכב פעל כראוי. הודיתי לו עד מאד, לקחנו מספרי טלפון זה מזה, וכל הענין נשכח משנינו.
עברו כמה שנים, אביו של האיש החילוני מת, הוא היה עשיר גדול, והאיש חיכה לקבל את הירושה הגדולה. כשהוא נכנס להעורך דין, אמר לו העורך דין, יש לי שתי בשורות עבורך, בשורה אחת היא בשורה טובה, והבשורה השניה היא בשורה שאינה טובה. הבשורה הטובה היא, שאביך היה בעל נכסים גדול עד מאד, והשאיר ירושה גדולה ועצומה, מעות ונכסים, בנינים ושטחים וכו' וכו', והבשורה שאינה טובה היא, שאביך היה מקודם יהודי חרדי לכל דבר, ורק לאחר המלחמה לא החזיק מעמד וירד מדרך התורה, אך עתה לפני מותו בא עליו פחד גדול מיום הדין, ולכן כתב בצוואה שמחצית מהירושה יהיה עבורך, והמחצית השניה יתנו לשומר תורה שיחזיק מהממון אברכי כולל שיוכלו ללמוד ולחיות בהרחבה, כדי שזה יהיה לו לזכות גדול בבית דין של מעלה. זאת אומרת, שמחצית הירושה נאבד ממך.
היהודי החילוני התחיל לחשוב שעות על גבי שעות איזה יהודי חרדי אני מכיר, עד שנזכר בסיפור שקרה לפני כמה שנים, עם האברך החרדי שמסר נפשו למען קדושת השבת, והיה מוכן להפקיר את עצמו ואת אשתו ובניו באמצע הלילה, הכל למען קדושת השבת, ושמח מאד שנזכר מהיהודי הזה, שלדעתו הוא החרדי ביותר מכל החרדים. מיד חיפש את מספר הטלפון שלו, והתקשר אליו.
כמובן שברגע הראשון לא קלטתי עם מי אני מדבר, עד שהלה הזכיר אותי מה שהיה לפני כמה שנים בדרך חזרה מצפת, ואכן נזכרתי ממנו, ואמר לי שהוא רוצה להיפגש עמי, קבענו זמן ומקום ונפגשנו, ואכן העביר לי מחצית הירושה של אביו ואמר לי לפתוח כולל עם הממון הזה, אך בתנאי שאני גם יקח לעצמי מילגה מכובדת כמו מנהל עבודה, כדי שאוכל להעניק להאברכים בלב שלם את ממונם מדי חודש בחדשו.
זה סיפור נפלא ביותר, וממש רואים מזה כמו ביאור החוזה מלובלין עה"פ "אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם", שבזכות שהוא עשה מצוה בסתר, בלשון יחיד, הוא זכה עי"ז לעשות מסילות בלבבם, להחזיק כולל שלם שלומדים ועוסקים בתורה מדי יום ביומו מתוך הרחבה גדולה.
