היהודי הבני ברקי התלבט קמעה אבל בסופו של דבר היה מוכן גם לכך, הרבה דמעות זלגו מעיני הנוכחים באותו מעמד של מחילה, שנעשה בקו הטלפוני שבין מונטריאול לבני ברק...
הגביר המשיך להשיח את ליבו, ואמר שלאחר שפשפש במעשיו הוא חושב שהעונש הגיע לו משמיים בגין מעשה שעשה בימי בחרותו, בעת שלמד באחת הישיבות בבני ברק. כאחד הבחורים שהיו מעורים בחברה, עליתי על הבימה בליל פורים אחד, ו"התלבשתי" על אחד הבחורים, ביזיתי והעלבתי אותו לעין כל, וסיפרתי את קלונו ברבים. הבחור ההוא הסמיק והחוויר חליפות, ופניו האדימו מרוב בושה. גם לאחר שהחברים רמזו לי שאני מגזים, המשכתי להעליב אותו, ולא נחה דעתי עד שעיניו של הבחור ההוא נשטפו בדמעות.
לי אישית אין ספק, שח הגביר בפני אורחיו המשולחים, שהעונש בא עלי בגלל המעשה המחפיר הזה שעשיתי בנעוריי...
בענין מחילה בין אדם לחבירו סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א סיפור נורא: "הסיפור דלהלן הגיע לאוזנינו ממש מקור ראשון, מהרב פנחס כ. – האדם שנבחר מן שמיא להיות המתווך בסיפור זה, בין הפוגע לנפגע, והוא זה שהעביר לנו את כל הפרטים המדויקים של המעשה המזעזע.
הרב פנחס הוא אחד משני משולחים הנוסעים מדי שנה לחוץ לארץ בשליחותו של אחד ממוסדות התורה החשובים ביותר בבני ברק, על מנת לאסוף כספים לאחזקתו של המוסד. באחת מנסיעותיהם הם פקדו את בתי הגבירים היהודים במונטריאול שבקנדה. והנה בשבתם בטרקלינו של אחד הגבירים הידועים, שח בפניהם בעל הבית על צרה המצויה בביתו, המעיקה עליו קשות. כפי שאתם רואים, הקדוש ברוך הוא בירכני בעושר רב, ולא חסר לי מאומה במילוי הצרכים הגשמיים, אבל כל זה אינו שווה לי, אם אני ורעייתי לא נפקדנו בילדים, והדבר הזה מדיר שינה מעינינו. אנחנו נשואים מזה שנים רבות, וברור שכל העושר הרב המצוי בביתנו, איננו שווה מאומה, אם לא יהיה לנו דור המשך.
הגביר המשיך להשיח את ליבו, ואמר שלאחר שפשפש במעשיו הוא חושב שהעונש הגיע לו משמיים בגין מעשה שעשה בימי בחרותו, בעת שלמד באחת הישיבות בבני ברק. כאחד הבחורים שהיו מעורים בחברה, עליתי על הבימה בליל פורים אחד, ו"התלבשתי" על אחד הבחורים, ביזיתי והעלבתי אותו לעין כל, וסיפרתי את קלונו ברבים. הבחור ההוא הסמיק והחוויר חליפות, ופניו האדימו מרוב בושה. גם לאחר שהחברים רמזו לי שאני מגזים, המשכתי להעליב אותו, ולא נחה דעתי עד שעיניו של הבחור ההוא נשטפו בדמעות.
לי אישית אין ספק, שח הגביר בפני אורחיו המשולחים, שהעונש בא עלי בגלל המעשה המחפיר הזה שעשיתי בנעוריי.
ישבנו ושמענו את הסיפור בזעזוע רב, מספר הרב פנחס כ. אבל לא הבנו מה הוא בדיוק רוצה מאתנו. שאלנו אותו על כך, והוא השיב שכיוון שהוא מתגורר בקנדה, אין לו כל מושג היכן נמצא כיום הבחור ההוא שפגע בו, הוא מאוד מבקש מאתנו כשנחזור לארץ ישראל, נעשה כל מאמץ לאתר אותו, ולבקש ממנו מחילה בשמו.
הגביר הוסיף שהוא מוכן כמובן גם לשלם לנפגע ככל שידרש, וכראיה לכך הוציא מגנזיו סכום גדול של כסף, ומסרו לידי המשולחים, שימסרוהו לידי הנפגע. האורחים הבטיחו שיעשו מצידם כל מאמץ לסדר את העניין.
חזרנו ארצה, סיפר הרב פנחס וכשפתחתי את ספר הטלפונים של בני ברק, גיליתי לשמחתי את השם שמסר לנו הגביר הקנדי. צלצלנו לשם, ושאלנו האם למד בישיבה ההיא בבני ברק באותה תקופה, ומשהתברר שהוא הוא האיש, ביקשנו לקבוע עימו פגישה. והנה בבואנו לפגישה, רק הזכרנו את שמו של האיש שפגע בו, נרתע בעל הבית ואמר "אל תזכירו לי את השם הזה... הוא ביזה אותי בצורה מחרידה"...
"אבל בדיוק למטרה זו באנו אליך", המשיכו השניים, וסיפרו שזה עתה הם חוזרים ממונטריאול, ופגשנו את האיש שפגע בך, והוא בוכה ומיילל על כך, וממש מורט את שערות ראשו, ומבקש סליחה ומחילה על מה שעשה. לא בא בחשבון, לעולם לא אוכל לסלוח לו על מה שעשה לי, השיב האיש.
ואז סיפרו לו שני המשולחים שהסיבה לבקשת הסליחה היא מפני שהאיש שפגע בו לא נפקד מזה שנים רבות בילדים, והוא בטוח שמענישים אותו מהשמיים על שפגע בך, והוא מתחרט על מעשיו ומבקש מחילה גמורה על כך. אבל הנפגע מסרב עדיין לדון בבקשה, ומצהיר שמבחינתו הדבר לא בא בחשבון, והוא אינו מוכן לסלוח בשום אופן.
אחד המשולחים העיז בכל זאת את פניו, ופנה אליו ואמר: תראה, הרי גם אתה יודע שאנחנו לא קשורים כלל לסיפור, ולכן קח ברצינות את הדברים שאנחנו אומרים לך, כי אין לנו שום מטרה אחת אלא לדאוג לטובתך, ולטובת האיש במונטריאול. בעוד מספר דקות, ממשיך המשולח ואומר, נפנה איש איש לביתו, וכל אחד יילך לעסקיו. אבל בוא יבוא היום, אחרי 120 שנותינו, וכולנו נעלה לשמיים, ונעמוד לפני בית דין של מעלה כדי לתת דין וחשבון על כל מה שעשינו בעולם הזה. והנה, פשוט וברור שהאיש שפגע בך, קיבל עונש על מה שעשה, ואולי אפילו בגלל זה הוא ייצא נקי בעולם הבא כי קיבל כבר את עונשו כאן בעולם הזה, אבל אז יפנו ויבואו אליך בטענות קשות, ויאמרו – הרי בגללך לא היו לאדם הזה ילדים! יזכירו לך את בואנו אליך, ויעלו את זכר התחנונים וההפצרות שהפצרנו בך למחול לו, ויטענו נגדך מדוע לא היית מוכן להתפייס, אך ורק כדי להיטיב לאיש ההוא, כדי שיזכה בפרי בטן. האם תהיה לך תשובה לטענות אלו שבוודאי יטענו בפניך? האם אתה מוכן לקחת על עצמך אחריות נוראה שכזו, בפני בית דן של מעלה?
הדברים הללו צבטו את ליבו, והוא ביקש לחשוב כמה דקות. האיש ישב וחשב, התבונן והעמיק בעניין, עד שקם ממקומו ואמר: אני מוכן לסלוח לו. האם הינך מוחל וסולח לו בלב שלם? שאלו. כן, אני סולח בלב שלם, השיב. שני המשולחים שכבר היו מאושרים מאוד על הצלחת השליחות החשובה שהוטלה עליהם, ביקשו מבעל הבית דבר נוסף. אם אנחנו כבר נמצאים אצלך בבית, הנה יש לנו את מספר הטלפון במונטריאול של האיש שפגע בך, בוא ונתקשר אליו, ונקשר בין שניכם, ותגיד לו בפה מלא שהינך מוחל לו.
היהודי הבני ברקי התלבט קמעה אבל בסופו של דבר היה מוכן גם לכך, הרבה דמעות זלגו מעיני הנוכחים באותו מעמד של מחילה, שנעשה בקו הטלפוני שבין מונטריאול לבני ברק.
כעבור שנה מהביקור הקודם בקנדה, מספר הרב פנחס כ. ביקרנו שוב בביתו של הגביר. והנה, רק ראה אותנו הגביר, ומיד התנפל עלינו והזמיננו אחר כבוד לאחד מחדרי ביתו, שם עמדה כבר עריסה עם תינוק, "לפני שלושה שבועות בדיוק, עשינו לו ברית מילה" – סיפר הגביר, אשר פרץ בבכי נסער...!
