היה שם רק אחד, כושי, שלא רצה לגעת באוכל בשום פנים ואופן. בעוד כולם מתלהבים ומבקשים עוד ועוד מהמנות היוקרתיות שהגיעו היישר מהמסעדה השוכנת ממול, הכושי הזקן לא העיף אפילו מבט אל האוכל הטעים...
'תעשה עם האוכל מה שתרצה. העיקר שלא יישאר פה!' מאז היה העובד לוקח את האוכל, חוצה את הכביש, ומאכיל את תושבי גיל הזהב מהעבר השני. כל המבוגרים של מושב הזקנים בירכו אותו על כך. היה שם רק אחד, כושי, שלא רצה לגעת באוכל בשום פנים ואופן. בעוד כולם מתלהבים ומבקשים עוד ועוד מהמנות היוקרתיות שהגיעו היישר מהמסעדה השוכנת ממול, הכושי הזקן לא העיף אפילו מבט אל האוכל הטעים.
"עד כאן החלק הראשון של הסיפור", מסכם הרא"מ מלאך וממשיך את חלקו השני:
***
עשרות אלפים מכל רחבי העולם היהודי מאזינים לשיחותיו העשירות של הרה"ג ר' אברהם מרדכי מלאך שליט"א, הנחשב לדרשן הכי מושמע ביהדות דוברת האידיש ברחבי ארה"ב ואירופה.
נאומיו הסוחפים מתובלים בהומור יהודי עסיסי וסוחט חיוכים, אותו הוא מנצל כדי לעורר המוני יהודים לקביעת עתים לתורה, להתחזק באמונה פשוטה ולחנך את ילדיהם ברוגע ובשמחה.
"באחת מדרשותיי הארכתי עד כמה מידת החסד מושרשת ומובנית בתוך הד-נ-א (DNA) היהודי שלנו וקינחתי בסיפור מטלטל", מספר הרא"מ מלאך.
הייתה מסעדה נוכרית במנהטן שאחד העובדים שם לא ראה בעין יפה את כמויות האוכל שמושלכות שם מדי יום לפח הזבל, והגה רעיון. מול המסעדה עמד בניין גדול ששימש ל'מושב זקנים'. הוא תכנן להעביר כל יום את שאריות האוכל אל יושבי המקום הזה, לשמח קצת את האנשים המבוגרים המבלים שם את שארית חייהם בין כותלי הבית הזה.
הוא הלך לבקש את רשותו של בעל המסעדה והלה אמר לו:
'תעשה עם האוכל מה שתרצה. העיקר שלא יישאר פה!' מאז היה העובד לוקח את האוכל, חוצה את הכביש, ומאכיל את תושבי גיל הזהב מהעבר השני. כל המבוגרים של מושב הזקנים בירכו אותו על כך. היה שם רק אחד, כושי, שלא רצה לגעת באוכל בשום פנים ואופן. בעוד כולם מתלהבים ומבקשים עוד ועוד מהמנות היוקרתיות שהגיעו היישר מהמסעדה השוכנת ממול, הכושי הזקן לא העיף אפילו מבט אל האוכל הטעים.
פעם שאל אותו העובד: 'למה אתה לא אוכל?'. ענה הכושי: 'בגלל שזה אוכל של יהודים ואני שונא יהודים!'. 'אבל אני לא יהודי', אמר לו העובד. 'לא יודע', התעקש הכושי, 'רק יהודים מסוגלים לעשות מעשים כאלו, לתת אוכל לאנשים אחרים בלי שום תמורה'.
בלילה התיישב העובד לכתוב לאמא שלו. הוא תיאר לה את מה שאירע היום במושב הזקנים ושיתף אותה בסיפורו של הכושי המוזר. התשובה שלה הגיעה מיד לאחר מכן: 'תתקשר אלי בדחיפות!'... הוא התקשר ואמא שלו נשמעה מאוד נרגשת. 'בוא אלי מחר הביתה', היא ביקשה, 'יש לי משהו לדבר איתך'. הוא הגיע אליה ואת מה שאירע שם – אתם מבינים בעצמכם. היא סיפרה לו שהיא יהודייה כשרה.
'לא חשבתי שדחוף לך לדעת כל כך', היא התנצלה. התברר שהכושי ידע על מה הוא מדבר...
"עד כאן החלק הראשון של הסיפור", מסכם הרא"מ מלאך וממשיך את חלקו השני:
יום אחד אני מקבל את ההודעה הבאה: 'חברה שלי נמצאת בבית החולים ליד מיטת חוליו של הבן שלה. בבית החולים משרתת אחות מסורה. פעם היא גילתה לי, בדרך אגב, שהיא יהודייה. כמובן שמאז ניסיתי לקרב אותה קצת ליהדות, אבל היא התרחקה. היא נתנה לי להבין שהיא אינה מעוניינת להכיר את היהדות יותר מידי. 'טוב לי ככה', היא הבהירה לי בנחרצות. עזבתי אותה.
ממשיכה האשה לכתוב לי: "פעם נסעתי שוב לבית החולים. הנהג המתנדב שהסיע אותי הקשיב לשיעור שלך. סיפרת אז את הסיפור הנפלא על העובד של המסעדה שגילה את יהדותו אחרי שמיוזמתו הלך והאכיל אנשים אחרים במושב זקנים. כשהסתיים הסיפור הגענו לבית החולים. במסדרון נתקלתי באותה אחות והיא הייתה עצובה.
היא סיפרה לי שאינה מסוגלת להתמודד עם האטימות של הצוות כאן בבית החולים. יש כאן ילד חולה שנמצא לבד והרופאים מתייחסים אליו בנוקשות בלתי מובנת. 'ניסיתי לדבר עם מנהל המחלקה', היא סיפרה. אך הוא אמר: 'גברת, זו המדיניות כאן!' לא הייתה לה מנוחה מכך.
"ידעתי בדיוק מה לענות לה", מספרת הגברת. "פשוט סיפרתי לה את הסיפור ששמעתי בשיעור של הרב מלאך רגע לפני שנכנסתי לשערי בית החולים ואמרתי לה: 'את יודעת למה זה כל כך מפריע לך? כי את יהודייה ואת לא יכולה לברוח מיהדותך!' היא התחילה לבכות ומאז היא רק הולכת ומתחזקת ביהדות"...
כוחה של מידת החסד הטבועה בדמו של כל איש מישראל!
(הסופר הרב יוסף מאיר הס שליט"א)
