הוא שמע איך שהשופט מכריז: "משפט מספר 5,147 פלוני נשפט על אשר המית שני בני אדם
חלפו ימים, ואותו יהודי במסגרת עבודתו הזדמן לדירה מסויימת, כשהוא לא משער לעצמו את הסערה שעומדת לפקוד אותו בעוד מספר דקות...
הוא עבר בכל פינות הבית לראות את כל הדירה, ופתאום הוא רואה שעל הקיר מתנוססת תמונתו של אותו אדם שנהרג על ידו ברכבו!!!
תחתיו מצא כיתוב: "טרבלינקא 1942" היתה זו תמונה מאחד מחיילי ה"ס.ס" במלחמת העולם השניה...
הסיפור דלהלן אירע אצל אחד מהתושבים הנכבדים שבניו יורק. כמובן ששונו בו פרטים, אך כך היה מעשה: היה זה בבוקר אחד, הוא התפלל במנין וותיקין הקבוע שלו, ולאחר התפילה נהג ברכבו לעבר ביתו. הוא לא היה כל כך מרוכז בדרך ופתאום אירעה התאונה...
מעצמו איבד את השליטה על הרכב. הוא ניסה בכל כוחותיו לעצור את הרכב מלנסוע הלאה, אבל נגד רצונו המשיך הרכב לנסוע בעצמו עוד ועוד, עד... שהתקרב במהירות אל עבר זוג נכרים מבוגרים שצעדו שם בטיול שקט בדרכם הביתה מבית התיפלה הנוצרית, הוא עוד הבחין בעיניהם המלאים תימהון, והפחד הנסוך על פניהם בראותם את הרכב מתקרב אליהם והרגע המחריד הבא לא אחר לבוא ואותו זוג נפלו שניהם על הארץ ללא רוח חיים.
כאשר עברו חודש ימים ישב הוא בבית המשפט בפחי נפש ביראה ופחד מה יעלה לו בסופו של המשפט, הוא שמע איך שהשופט מכריז: "משפט מספר 5,147 פלוני נשפט על אשר המית שני בני אדם, ע"י שפגע בהם ברכבו, בעיר פלעטבוש שבברוקלין".
הוא ניסה להצדיק עצמו שרכבו מרד בו בלי מתכוון, וכל כמה שניסה להטותו לדרך הישר הסתובב לצד השני ולא היה הדבר בידו להשתלט עליו ועל ידי זה קרה האסון הזה, אבל תשובה זו לא סיפקה את אותו שופט, והיה נראה שהשופט יוציא פסק דינו בעונש חמור בלי שום רחמנות, אבל כשקם על רגליו עורך הדין שלו ומסר בפני בעלי הדין את הסיבה האמיתית שגרמה את התאונה המחרידה הזאת, והיא "שעל הרחוב נשפך לפני כן הרבה שמן, ולכן לא היה באפשרות מרשי למנוע את האסון, ורכבו החליק בשמן הנשפך על הכביש", הכיר השופט באמיתות הדברים והחליט שאין עליו אשמת דבר, ובכך הוציא לצדק דינו כי "פלוני נקי מכל תביעה נגדו!"
השופט אכן פסק את דינו לטובה, וכל הסובבים גם כן ידעו שהוא נקי וחף מכל חטא, אבל הוא כשלעצמו לא יכול היה לתת מרגוע לנפשו, ביודעו שהרג שני בני אדם, הוא איבד כל טעם ושביעה באכילתו וקץ בחייו, כמעט שלא נטל כלום לתוך פיו להחיות את נפשו וכמעט שלא יצא מפתח ביתו. לראשונה במשך שנים רבות הבחינו שכניו בביהמ"ד שהוא אינו משתתף עוד במנין הוותיקין הקבוע שלו. ומקומו הקבוע נתרוקן ונתייתם מבעליו הראשונים.
אחד מידידיו, בראותו את מצבו הקשה, איך שמיום אל יום הוא נופל יותר ויותר למרה שחורה, התחיל לפייסו ולדבר על לבו שיחזור לעצמו, אבל הוא לא רצה לשמוע מזה, באומרו: "איך אני יכול לאכול כשהרגתי שני אנשים"...
ידידו הציע בפניו שיעלה על הכתב את כאבו וישלח לגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, בא ונראה מה יענה לך גדול הדור. אותו יהודי הסכים להצעה וכתב את כל הסיפור והמתין לתשובת ר' חיים. לאחר שני שבועות קיבל תשובה מר' חיים במכתב, ובו נכתבה מילה אחת: "עמלק"! (כידוע שר' חיים משיב לכל שאלה בתשובה קצרה ותכליתית). הם לא הבינו מה התכוון ר' חיים להשיבם במילה הזאת, אבל עצם זה שר' חיים לא התייחס למאורע ברצינות כ"כ, הרגיע במקצת את היהודי הרצוץ.
חלפו ימים, ואותו יהודי במסגרת עבודתו הזדמן לדירה מסויימת, כשהוא לא משער לעצמו את הסערה שעומדת לפקוד אותו בעוד מספר דקות...
הוא עבר בכל פינות הבית לראות את כל הדירה, ופתאום הוא רואה שעל הקיר מתנוססת תמונתו של אותו אדם שנהרג על ידו ברכבו!!!
חסר אונים נפל לכיסא שעמד שם בקירוב מקום. הוא כיסה פניו בשתי ידיו, ופתאום נזכר בתשובתו של הגר"ח קנייבסקי "עמלק"... הוא קם מהכסא והתחיל להסתובב בבית, לפתע הוא הבחין במגירה פתוחה, הוא התחיל לסגור אותה, כשבאמצע הבחין בתמונה גדולה שהיתה מונחת שם. ותחתיה היה רשום איזה כיתוב, הוא הוציא את התמונה וקרא את הכיתוב שגרם לו לראות כוכבים...
עברו דקות אחדות עד שהמילים המצמררות נכנסו לו למוח: "טרבלינקא 1942" היתה זו תמונה מאחד מחיילי ה"ס.ס" במלחמת העולם השניה, בעודו עומד בפתח שער גיא הצלמוות 'טרבלינקה', שם נהרגו אביו ואמו וכל משפחתו של אותו נהג יהודי הי"ד...
הוא הביט על תמונת החייל לזמן מה ופתאום הכתה ההבנה במוחו כי החייל שעמד שם, הוא לא אחר מהאיש אשר המית ברכבו ע"י התאונה שגרם!...
אבן כבדה נגולה מעל לבו. חיוך עלה על פניו ולבו התמלא בשמחה וגיל, על אשר זכה לנקום נקמת אביו ואמו וכל משפחתו ושאר בני המחנה שנהרגו נשמדו והתענו בתוך מחנה טרבלינקה ע"י צורר היהודים הזה. הוא זכה ל'מחיית עמלק' פרטית משלו!
(גל' יין ישן בשם להתעדן באהבתך)
