הוא רואה על הטלפון שלו שיחה ממספר בלתי מוכר. הוא אינו עונה, אבל המתקשר אינו מרפה
"מדבר 'שמחה', זוכר אותי? זוכר שנתת לי את העלייה של 'כל הנערים'?" - "ברור שאני זוכר", ענה החתן.
"בזכותך נושעתי. נולד לי בן למזל טוב, ואני רוצה להזמין אותך ל'שלום זכר' שייערך בליל שבת".
"גם אני נושעתי בזכותך", קרא הבחור. "נושעתי, אולי בזכות הוויתור. שכן אתה מתקשר אליי בדיוק היום, בערב שבת האופרוף שלי!"
אח, מה נעמו ברכות ה'מזל טוב' משני עברי הקו. קול ששון וקול שמחה, קול תינוק וקול חתן.
באחד מבתי הכנסיות בלונדון, בשמחת תורה, קנה סבא לנכדו את הזכות לעלייה של כל הנערים, הן בלילה והן ביום. הוא קיווה שזכות זו תעמוד לנכד להתארס במשך השנה.
אחד מבאי בית הכנסת, שלצורך הסיפור נקרא לו שמחה, רצה גם הוא את העלייה היקרה, והוא ניגש לסבא וביקש ממנו את העלייה. הסבא סירב, והמבקש ניסה להציע חצי מסכום העלייה. "קניתי את העלייה לנכדי הבחור", אמר הסבא, "אם הוא יסכים לתת לך את העלייה, גם אני מסכים".
ניגש שמחה לבחור, וביקש ממנו את העלייה של 'כל הנערים'. "עברו כמה וכמה שנים מהחתונה שלי, ועדיין לא זכיתי לבן. אולי תוכל למכור לי חלק מהעלייה של 'כל הנערים', כדי שאזכה לזרע של קיימא?"
נכמרו רחמיו של הבחור, והוא אמר, "נתחלק בינינו. אתה תיקח את העלייה של הלילה, ואני אקח את של היום". וכך הווה. מכל הלב נתן הבחור את העלייה, מתוך כוונה ששמחה יזכה בישועה. אחרי זמן מה שאל הבחור את הסבא, כמה כסף לקחת מהאברך. "נתת עם כל הלב, תן בשלמות", הדריך הסב את נכדו. "אל תבקש ממנו כסף".
עברה חצי שנה. בליל תענית אסתר, הבחור דנן נהיה חתן! הוא מצא את זיווגו בשעה טובה ומוצלחת. בקיץ, בערב שבת של העלייה לתורה, הוא רואה על הטלפון שלו שיחה ממספר בלתי מוכר. הוא אינו עונה, אבל המתקשר אינו מרפה. הוא מתקשר שוב ושוב, עד שהחתן מחליט להיענות לשיחה.
"מדבר שמחה, זוכר אותי? זוכר שנתת לי את העלייה של 'כל הנערים'?" - "ברור שאני זוכר", ענה החתן.
"בזכותך נושעתי. נולד לי בן למזל טוב, ואני רוצה להזמין אותך ל'שלום זכר' שייערך בליל שבת".
"גם אני נושעתי בזכותך", קרא הבחור. "נושעתי, אולי בזכות הוויתור. שכן אתה מתקשר אליי בדיוק היום, בערב שבת האופרוף שלי!"
אח, מה נעמו ברכות ה'מזל טוב' משני עברי הקו. קול ששון וקול שמחה, קול תינור וקול חתן.
