הוא יצא אל חדר המדרגות, טיפס על המעקה בדרכו להחלפת הנורה, אולם מעד ונפל, כמעט שתי קומות!
כשהגיע הביתה, ביקש ממנו אביו להחליף נורה בחדר המדרגות. הוא יצא אל חדר המדרגות, טיפס על המעקה בדרכו להחלפת הנורה, אולם מעד ונפל, כמעט שתי קומות!, מרחק שהיה אמור לגרום לו לכמה שברים לפחות...
אלא שבניגוד לחשש הכבד, התברר שהוא נפל היישר על שקית האשפה שהניח דקות קודם לכן ליד ביתו של השכן. שקית האשפה היתה כעין כר שאולי לא נעים ליפול עליו, אבל לבטח פחות מסוכן מאשר לשבור את העצמות על אבני המרצפות... או אז הבין הבחור, כי השכן שהניח את האשפה בפתח הבניין – למעשה הותיר לו כר הצלה...
וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם (מה, ה).
היה זה בשעת צהרים של ערב שבת קודש, בבניין מגורים טיפוסי בעיר בית שמש.
בחור אחד שב לביתו, וגילה בכניסה לחדר המדרגות שקית אשפה שהושלכה שם על ידי אחד השכנים. הדבר הפריע לו מאוד, וכיוון שזיהה של מי שקית האשפה, נטל אותה ועלה לבית השכן המשליך. הוא הניח את שקית הזבל בפתח הבית, נקש בדלת והודיע בציניות: 'נפלה לכם השקית בדרך לפח הגדול שבחצר, הבאתי לכם אותה...'
השכן, שנהג שלא כשורה, פטר את הבחור באמירה סתמית כי היו בידיו שני שקיות אשפה כבידות, ואחת נפלה מידיו... הבחור שמע, ולמרות שהתירוץ לא מצא חן בעיניו, שתק.
כשהגיע הביתה, ביקש ממנו אביו להחליף נורה בחדר המדרגות. הוא יצא אל חדר המדרגות, טיפס על המעקה בדרכו להחלפת הנורה, אולם מעד ונפל, כמעט שתי קומות!, מרחק שהיה אמור לגרום לו לכמה שברים לפחות... אלא שבניגוד לחשש הכבד, התברר שהוא נפל היישר על שקית האשפה שהניח דקות קודם לכן ליד ביתו של השכן. שקית האשפה היתה כעין כר שאולי לא נעים ליפול עליו, אבל לבטח פחות מסוכן מאשר לשבור את העצמות על אבני המרצפות... או אז הבין הבחור, כי השכן שהניח את האשפה בפתח הבניין – למעשה הותיר לו כר הצלה...
סיפור מופלא זה, שסיפר המשפיע הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, מאיר את הלב: הנה כי כן, כמה וכמה שקי 'אשפה' – קשיים וצרות, נערמים לנו בדרכנו במשך החיים. לפעמים פלוני אשם, לפעמים אלמוני, לפעמים לא מבינים בכלל... הבה נבין שהכל תוכנית אלוקית, הכל חלק מהשגחה פרטית, אין מה לכעוס או להתעצבן – רק להאמין בבורא עולם, כי התוכניות שלו הן רק לטובה!
