הוא היה זוכה לקיתון של רותחין מהשכן שזה עתה התעורר משינת הלילה
בבניין בו התגוררנו התגורר יהודי קשה יום. עצם השכנות עימו הייתה ניסיון לא קל. בעוד שהניסיון היה קשה לכל דיירי הבניין, עבורנו היה הניסיון קשה שבעתיים, כיון שהתגוררנו באותה הקומה.
כשהילדים יצאו בבוקר למוסדות הלימוד, הם היו צריכים להיזהר ולא לדבר בחדר המדרגות, כיון שקולות הדיבור עלולים להפריע לשכן הנכבד, שעדיין לא קם משנתו... אם בכל זאת מישהו שכח ודיבר בקול, הוא היה זוכה לקיתון של רותחין מהשכן שזה עתה התעורר משינת הלילה. כל זה לא הפריע לאדון להפעיל בקול רם מוזיקה בשעת לילה מאוחרת כאשר הוא לא מתחשב כלל בשכנים.
לעיתים אין אנו מבינים את העוצמה המופלאה של התפילה, כפי שנלמד מהסיפור המופלא הבא.
להלן הסיפור מפי בעל המעשה: בבניין בו התגוררנו באחת משכונות ירושלים התגורר יהודי קשה יום. עצם השכנות עימו הייתה ניסיון לא קל. בעוד שהניסיון היה קשה לכל דיירי הבניין, עבורנו היה הניסיון קשה שבעתיים, כיון שהתגוררנו באותה הקומה.
כשהילדים יצאו בבוקר למוסדות הלימוד, הם היו צריכים להיזהר ולא לדבר בחדר המדרגות,
כיון שקולות הדיבור עלולים להפריע לשכן הנכבד, שעדיין לא קם משנתו... אם בכל זאת מישהו שכח ודיבר בקול, הוא היה זוכה לקיתון של רותחין מהשכן שזה עתה התעורר משינת הלילה. כל זה לא הפריע לאדון להפעיל בקול רם מוזיקה בשעת לילה מאוחרת כאשר הוא לא מתחשב כלל בשכנים.
אוי ואבוי לו למי שיעבור ליד דלת ביתו עם שקית אשפה, והשקית אינה קשורה כראוי, שמא יריח אותו צדיק ויתרעם על כך מאוד... מה שלא מנע ממנו עצמו להוציא את אשפתו לחדר המדרגות ולהניחה שם לחסדי השכנים. מי שבטעות חנה בחניה, בה רגיל השכן להחנות את רכבו, חניה שמעולם לא הייתה שלו, אבוי לו ואבוי לנפשו.
כך בכל תחום ותחום היה צריך להיזהר מלהיתקל באותו יהודי קשה יום, שאגב הקפיד מאוד שינקו את הבניין, בעוד הוא מעולם לא טרח לשלם דמי ועד בית.
אותו יהודי זכה ששכניו שהם בני תורה, התייחסו בסלחנות ורחמנות לשיגיונותיו. אך יום אחד הלה הגדיש את הסאה:
שליח הדואר הקיש בביתנו בשעת צהרים, כדי לתת דואר רשום. הרעש הפריע לשכן בעיצומה של שמיעת סימפוניה קלאסית מורכבת. הוא התפרץ בזעם רב על הדוור ההמום. כשפתחתי את הדלת זכיתי אף אני למטר של 'ברכות'.
הרגשתי שכלו כל הקיצין, ואין בכח אנוש לסבול כן שכזה. החלטתי אחת ולתמיד 'לחנך' אותו,
ולהעניק לו את כל מה ששכניו חסכו ממנו במשך שנים רבות. עמדתי, צעקתי והסברתי לו בדיוק את חוסר הצדק ואת הפחד המיותר שהוא מטיל על דיירי הבניין.
השכן הופתע! מעולם לא דיברו אליו בכזאת חוצפה. הוא נכנס לביתו בזעם וטרק את הדלת.
נעמדתי תחת חלון ביתו והמשכתי בקול רם להשמיע דברי מוסר נוקבים. תוך מספר ימים הורגשה הקלה עצומה: משאית גדולה פינתה את חפציו, כשהוא מסנן בכעס: "עם כאלה שכנים בקומה, אני לא מוכן להמשיך לגור". מאוחר יותר התברר שתקופה ארוכה הוא לא שילם שכירות
וכעת התפנה בעל כורחו.
מספר חודשים חלפו, השכן נשכח מהלב, חודש אלול הגיע ויחד עימו באו גם חשבונות הנפש. פשפשתי במעשיי ונזכרתי באותו יהודי קשה יום ואומלל. יתכן והיה מותר להעיר לו, אך סוף כל סוף פגעתי באדם אומלל ועלי לפייסו! התחלתי לברר אודותיו, התברר שהוא גר במושב מרוחק בדרום הארץ.
הבנתי שלא תועיל שיחת טלפון וייתכן שאף תחמיר את המצב. האפשרות היחידה היא לנסוע לביתו, לישוב המרוחק בו הוא גר. הצטיידתי במתנה מכובדת, אולי כך ירחם וימחל. אך הרעיון לא היה בר ביצוע. אני מנהל חנות גדולה של רשת ביגוד בירושלים, ימי ערבי החגים עמוסים בקונים ואין אפשרות לקחת יום חופש כדי לנסוע אליו.
כאב הלב היה גדול! רציתי מאוד לפייס את אותו יהודי מסכן! רציתי לבוא ביום הכיפורים זך ונקי מכל עוון של בין אדם לחברו. בתפילת ערבית התחננתי וביקשתי מבורא עולם שיראה עד כמה רצוני לפייס אותו ויעזור לי להגיע אליו!
למחרת בשעת צהרים החנות הייתה עמוסה קונים. העובדים מנסים לתת שירות לכל הקונים. ממקום מושבי במשרד עקבתי דרך מצלמות האבטחה אחר התנהלות החנות. למרות הזמן הרב שחלף, זיהיתי בקלות את היהודי שנכנס לחנות. היה זה השכן לשעבר - אותו כל כך חפצתי לפגוש!!
נטלתי את המיקרופון ואמרתי בהתרגשות:
"אבקש מכל העובדים לשים לב: אדם חשוב מאוד נכנס לחנות". עיני כל הלקוחות והעובדים הופנו לעברו וחיוך קל של הנאה וסיפוק עלה על שפתיו.
ירדתי מהמשרד, התקדמתי לעברו ואמרתי בקול: "שכני לשעבר, אליו אני כה מתגעגע! מה שלומך?" הנחתי יד על כתפו והכרזתי: "אני מנהל החנות והגעתי במיוחד לשירותך!" בשקט הודעתי לו: "יש לי סמכות לתת הנחות, וכל מה שתבחר תקבל הנחה משמעותית".
האיש היה מופתע ומאושר! במשך דקות ארוכות התאמתי לו בגדים חדשים, תוך דברי ריצוי. לאחר ששילם ליוויתי אותו ליציאה ושאלתי אותו: "אתה זוכר שפעם לא שלטתי בעצמי ופגעתי בך? האם תמחל לי ידידי?" הוא לחץ את ידי ואמר בחמימות: "מחול לך!" לפני שנכנס לרכבו שאלתי: "הרי אתה גר בדרום, מה אתה עושה בירושלים?"
תשובתו הדהימה אותי: "נסעתי לחנות של הרשת שלכם בדרום הארץ, לפתע נכנסה לי משיכה בלתי מוסברת לבוא לסניף בירושלים. אמרתי לעצמי: הסניף שם גדול יותר, יש יותר מבחר וגם חניה בשפע. כך הגעתי לכאן, כשאיני יכול להסביר מדוע באמת נסעתי כה רחוק כדי לקנות בגדים".
לי היה זה ברור, למה הוא טרח לבוא עד ירושלים: הרי ביקשתי מהקב"ה עזרה לפייס אדם, והקב"ה שלח לי אותו עד מקום העבודה. הקדוש ברוך הוא מילא את מבוקשי!
סיפור נפלא זה המופיע בספר 'פיקודיך דרשתי', מלמדנו שכוחו של עם ישראל הוא בפה. יש לנו מתנה מופלאה עם עוצמה, כוח התפילה. הבה ננצל זאת ונזכה שההקב"ה ימלא כל משאלות ליבנו לטובה ולברכה.
