הוא הביט באמריקאי בתימהון ואמר לו: "אני לא מבין, הרי אני הפקדתי אצלך אלפיים דולר - ומהיכן נוספו עוד אלפיים דולר?"
השבת חלפה, והאברך התפלל מנחה של חג וערבית של מוצאי חג השבועות עם אותו אמריקאי. לאחר מכן הם הלכו ביחד לביתו. הם הגיעו לבית. האמריקאי הגיש מעטפה ובה חבילת השטרות. משום מה נראה לו, כי החבילה עבה משמעותית מאותה חבילה, שהוא הפקיד בידו. הוא פתח את המעטפה והתחיל לספור את הכסף. הוא מזמן עבר את האלפיים דולר שהפקיד. הוא המשיך לספור ולספור. בסיכום הוא גילה, כי יש בחבילה ארבעת אלפים דולר!!! כפול ממה שהוא הפקיד. הוא הביט באמריקאי בתימהון ואמר לו: "אני לא מבין, הרי אני הפקדתי אצלך אלפיים דולר - ומהיכן נוספו עוד אלפיים דולר?".
המגיד המשרים הגאון רבי גואל אלקריף שליט"א סיפר את הסיפור הנפלא הבא. יש בו כדי ללמדנו, כי על אף העובדה שעל האדם לעבור ניסיונות רבים, הרי ברגע שהוא מצליח ועומד בניסיון, עשוי הוא לראות, כי הרוויח מכך. דרשו רבותינו על הפסוק: "נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה" (תהילים ס, ו), שהפסוק מדבר על עניין הניסיונות. כאשר אדם שעומד בניסיון, הרי הוא מתעלה לדרגה גבוהה יותר.
להלן הסיפור המעובד מדברי הרב: הסיפור אירע בשנת ה'תשע"ז והוא התפרסם בגיליון 'עונג שבת', אבל שמעתי זאת לפני כן, מיהודי אחד בערב שבת קודש פרשת במדבר, שהייתה צמודה לחג שבועות. מדובר באברך, שבתו הגיעה לפרקה וב"ה הוא סגר את התנאים עם האבא של החתן. אבל מבחינה כספית הוא היה דחוק ולכן הלך לאחד הגמ"חים לקבל הלוואה. הוא הגיע לביתו של בעל הגמ"ח אולם הלה לא היה בבית. מאחר שהיה לחוץ מאוד לקבל את ההלוואה, הוא הגיע לביתו של בעל הגמ"ח מספר פעמים. לצערו הרב בכל פעם שהגיע לבית של בעל הגמ"ח - הלה לא היה בביתו. רק ביום שישי בצהריים מצא את בעל הגמ"ח בבית.
בעל הגמ"ח הסכים לתת לו הלוואה של אלפיים דולר, בתנאי שיחתים שני ערבים. האברך, כמובן, מיהר והביא שני ערבים, שיחתמו עבורו, והוא קיבל לידיו אלפיים דולר, להם הוא נזקק. חשב האברך, מכיוון שהוא נמצא ביום שישי לפני חג השבועות, כדאי שילך לכותל המערבי להתפלל מעמקי נשמתו, כדי שבורא עולם יפתח לו בעז"ה שערי ברכה, שכן כידוע הוצאות החתונה והעניינים הנלווים לכך מרובים - וזקוק הוא לממון רב.
ממחשבה למעשה, הוא הלך לכותל, סמוך לקבלת שבת. הוא הכניס את ידו לכיס, באמצע העיר העתיקה ונזכר - יש לו אלפיים דולר. עוד מספר דקות תיכנס שבת קודש ואלפיים דולר מונחים בכיסו. "מה עושים כעת?", תהה. "אולי טלטול מן הצד, בשינוי? מה עושים עם הכסף?". הוא חשב על כל מיני היתרים. אבל מיד אמר לעצמו: "אני הולך עכשיו לבקש מבורא עולם שייתן לי ישועות, ומה אני עושה? אני הולך כעת ומנסה למצוא היתרים שונים לעצמי?".
הוא הלך לבית הראשון ברובע ונקש בדלת. יהודי אמריקאי זקן פתח את הדלת ושאל למבוקשתו. האברך אמר לו: "תשמע, יש לי אלפיים דולר במזומן. אני רוצה להפקיד אצלך את זה עד למוצאי חג שבועות. לא חשוב כרגע פתק הפקדה, מכיוון ששבת קודש תיכנס בעוד דקה". האמריקאי הביט באברך ושאל אותו: "מי מסתובב עם כל כך הרבה כסף ברחוב. האם אתה עשיר, שסכום כזה מונח במזומן אצלך?". השיב לו האברך:
"איזה עשיר, רק עכשיו הבאתי את זה מהגמ"ח", וסיפר לו את מה שאירע עימו. האמריקאי לקח את הכסף מהאברך.
השבת חלפה, והאברך התפלל מנחה של חג וערבית של מוצאי חג השבועות עם אותו אמריקאי. לאחר מכן הם הלכו ביחד לביתו. הם הגיעו לבית. האמריקאי הגיש מעטפה ובה חבילת השטרות. משום מה נראה לו, כי החבילה עבה משמעותית מאותה חבילה, שהוא הפקיד בידו. הוא פתח את המעטפה והתחיל לספור את הכסף. הוא מזמן עבר את האלפיים דולר שהפקיד. הוא המשיך לספור ולספור. בסיכום הוא גילה, כי יש בחבילה ארבעת אלפים דולר!!! כפול ממה שהוא הפקיד. הוא הביט באמריקאי בתימהון ואמר לו: "אני לא מבין, הרי אני הפקדתי אצלך אלפיים דולר - ומהיכן נוספו עוד אלפיים דולר?".
אמר לו האמריקאי: "אני רוצה לספר לך סיפור. יש לי אח שגר באמריקה. היו לו אלפיים דולר מהמעשרות שלו והוא העביר אותם אלי. הוא ביקש ממני להעביר את המעשרות שלו לאברך תלמיד חכם, שדחוק במצבו. לא ידעתי, למי כדאי להביא.
אבל כשראיתי אותך מספר לי, שאתה מחתן את בתך וכדי לא לחלל שבת אתה רוצה להפקיד את הכסף אצלי למרות שאתה לא מכיר אותי ואולי חלילה איני נאמן ויכול לקחת את הכסף, שהלוויתָ מהגמ"ח, ואז מה תעשה?!. אבל זה לא היווה שיקול עבורך. לכן, כשראיתי את מסירות הנפש, שעשית עבור שבת קודש, החלטתי לבחור בך ולתת לך את המעשרות שאחי נתן לי!".
אותו אברך אמר לאחר המעשה: "אם הייתי חושב על ויתורים והיתרים, הייתי נשאר עם אלפיים דולר - ואולי גם זה לא... אבל מה עשיתי? פשוט בטחתי בקב"ה ועשיתי את מה שהוא רוצה. בלי ניסיונות להתחמק או להתיר את האסור ואת החמור"... לא בכדי רבותינו אמרו, כי המילה בראשית מורכבת מהמילים ירא-שבת.
אם היו נותנים לכולנו הזדמנות לאפס את החיים ולהתחילם מחדש כבריות חדשות, אין ספק שכולנו היו מסתערים על כך. הרי לכל אחד מאיתנו יש נקודות שהוא רוצה למחוק מההיסטוריה שלו, קשיים עימם הוא מתמודד, מצוקות שמלוות אותו לפעמים שנים ארוכות. החלום לפיו תינתן לנו הזדמנות ללחוץ 'מחק' על כל המצב הקיים, למחוק את העבר יחד עם ההווה, ופשוט להתחיל מחדש - קוסם ומוצא חן בעיני כולנו... אין זה משנה אם הקשיים שלנו הם נסיונות רוחניים, אתגרים ביראת שמים או מידות פחות טובות, קושי בהתמדת התורה או בכוונה בתפילה, או לחילופין - בעיות בריאות, חוסר נחת מילדינו, או מצוקה כלכלית.
מסתבר, שהעם היהודי זכה במתנה יקרה מפז, שכן מאפשרת לו לאפס את העבר ולחשב מסלול מחדש.
המתנה הזו מגיעה אלינו פעם בשבוע, וככל שנתחבר אליה יותר - נזכה לקבל מברכתה יותר איפוס העבר, והרבה יותר כוחות להתחיל מחדש. למתנה הזו קוראים יום השבת.
זהו גילוי יקר ערך שגילה ה'אור החיים' הקדוש בפרשת בראשית, וכדאי להפנים אותו: העולם נברא על זמן שאול, צמוד לשעון חול קצוב. כל מה שיש בו, כל מה שמתרחש עלי חלד, כל מה שקורה בגלובוס - הכל עם תאריך תפוגה קצר מאוד - ששה ימים בלבד. הקדוש ברוך הוא ברא עולם 'חד פעמי', עולם שמסוגל להחזיק 6 ימים בלבד, ולאחריהם – הוא אמור להתאפס ולחזור לתוהו ובוהו. העובדה שהעולם קיים כבר קרוב ל 6000- שנה, היא רק בגלל יום השבת. יום השבת הוא הכור האטומי שנותן לעולם כח לעוד שבוע ימים. כשהעולם קרוב לקצה תפוגתו, מדי יום ששי לקראת ערב, מתנוצץ בו אור יום השבת, ונותן לו כח להחזיק מעמד עוד ששה ימים – עד השבת הבאה. מדי שבת העולם מקבל אנרגיה, מתודלק באופן מוגבל לעוד שבוע, ומחזיק מעמד הודות ליום השבת שנותן לו את הכח. והמתנה היקרה הזו ניתנה לנו, לעם ישראל. מדי שבת אנו יכולים להתחבר למתנה הנפלאה הזו, ובעצם - לתת לעולם האישי שלנו, על קשייו ואתגריו, להתאפס לחלוטין, ולפתוח בחיים חדשים בשבוע הבא עלינו לטובה.
בזוהר הקדוש מובא כי מיום השבת מתברכים ששת הימים, כלומר - מדי שבת יורדת השפעת הברכה לששת הימים שיבואו אחר כך, צריך רק להתחבר לברכה הזו, לכח השפע השמימי השבוע, כדי להתחיל מדי שבוע חיים חדשים ומבורכים!
