הוא בירר היכן המדרגות, והצוות הפנה אותו אל מדרגות-החירום החיצוניות לבניין. כעת נותר לו "רק" לעלות תשע-עשרה קומות. אתגר שכזה הוא דבר קשה אפילו לאדם צעיר שנמצא בכושר, כל שכן לרב השוקד באוהלה של תורה ולא עוסק בעשיית כושר
בסופו של דבר הרב התגבר והחליט שהוא יעלה 19 קומות במדרגות, אחר כך ירד 19 קומות, ויעשה קידוש ליהודייה הקשישה. הוא בירר היכן המדרגות, והצוות הפנה אותו אל מדרגות-החירום החיצוניות לבניין. כעת נותר לו "רק" לעלות תשע-עשרה קומות. אתגר שכזה הוא דבר קשה אפילו לאדם צעיר שנמצא בכושר, כל שכן לרב השוקד באוהלה של תורה ולא עוסק בעשיית כושר.
הרב התחיל לעלות במדרגות האינסופיות, ולאחר 6 קומות הוא הרגיש שהדבר כבר נהיה קשה מאוד עבורו. אולם מה יעשה? זו מצווה! הרב המשיך לעלות עד שבקומה ה 13- הוא הרגיש שכבר אין לו כוח, הוא עצר לנוח, ולאחר אגירת הכוחות טיפס עוד שתי קומות. בדרך כלל אדם שעולה במדרגות וקשה לו – עוצר לנוח בתום כל קומה, אך הרב היה כל כך תשוש שהיה עליו לעצור לנוח כמעט בכל מדרגה. לבסוף, בחסדי שמים סייעוהו להגיע אל הקומה הנכספת.
ישוב רכסים מתגורר יהודי בשם הרב פרידמן. פעם אחת הרב הוצרך להתלוות אל קרוב משפחתו, עבור ניתוח שיערך בבית חולים בעיר בוסטון שבארצות הברית. במהלך הטיסה פנה החולה אל הרב וביקש ממנו שלא ישאיר אותו לבד בשום מצב, כיון שהנוכחות שלו עוזרת מאוד ומרגיעה אותו. בהגיעם אל בית החולים הם נוכחו לדעת שהינו גדול ממדים בקנה מידה בינלאומי, ושכל בניין מכיל מספר רב של קומות. לאחר מספר בירורים הם הופנו אל חדרי ההמתנה במחלקה המתאימה להם.
הניתוח שנערך ביום רביעי ארך מספר שעות, ולאחר מכן החולה עבר אל חדר ההתאוששות אשר נמצא בקומה השבע עשרה. בליל שבת, הרופאים הגויים הגיעו והודיעו לרב שכעת צריכים לעשות לחולה צילום רנטגן, כדי שיוכלו להעריך את מצבו. הרב הסכים ושאל: "היכן חדר הצילום?", והאחראי ענה "בקומה מינוס שתים". הרב פרידמן חשב לעצמו: "הרי שבת היום! אולם לחולה ודאי מותר לרדת במעלית כיון שהוא חולה מסוכן, אך האם לי מותר להצטרף אליו?! החולה זקוק לתמיכתי, והגוי ילחץ על הכפתור...", וכך לאחר דיון הלכתי לא קצר, הרב הסיק שמותר לו לרדת בעצמו עם החולה במעלית.
לאחר שהם ירדו מקומה 17 אל קומה 2- , הרב רואה שלא מיד מכניסים אותם לחדר הצילום, אלא יש טור של מיטות, מיטה אחר מיטה (להבדיל כמו שמכוניות מסודרות בתחנת דלק), והתור מתקדם לאט לאט.
במהלך ההמתנה הרב פרידמן שוחח עם קרוב המשפחה שלו, והנה, בזווית עינו הוא מבחין שלידם באחת המיטות, היתה אשה מבוגרת שפונה אליו ואומרת בעברית: "שבת שלום!".
הרב הופתע: "מה?! את יהודייה?", שאל. "כן, אני יהודייה, תאמר לי בבקשה מהיכן אתה?".
"מארץ ישראל", ענה הרב. כך הם המשיכו בשיחה כאשר האישה מתעניינת אודות הרב שהשיב לה
במאור פנים.
לפתע ביקשה ממנו האישה המבוגרת: "האם תוכל בבקשה לעשות לי קידוש? לא שמעתי קידוש!" – "ודאי, בשמחה!", ענה הרב. מצווה גדולה נפלה בחיקו, היתה רק בעיה אחת, בקבוק היין נמצא בחדר שבקומה 17 ! והם נמצאים כרגע בקומה מינוס 2, וכעת כבר אין לרב שום היתר לעלות במעלית... מה יעשה? בינתיים יצר הרע התערב בנעשה ולחש: "הרב לא צריך להתאמץ כל כך, הלא כבוד יום שבת עדיף מכבוד ליל שבת! מה הלחץ? תעשה לה קידוש מחר בבוקר...".
בסופו של דבר הרב התגבר והחליט שהוא יעלה 19 קומות במדרגות, אחר כך ירד 19 קומות, ויעשה קידוש ליהודייה הקשישה. הוא בירר היכן המדרגות, והצוות הפנה אותו אל מדרגות-החירום החיצוניות לבניין. כעת נותר לו "רק" לעלות תשע-עשרה קומות. אתגר שכזה הוא דבר קשה אפילו לאדם צעיר שנמצא בכושר, כל שכן לרב השוקד באוהלה של תורה ולא עוסק בעשיית כושר.
הרב התחיל לעלות במדרגות האינסופיות, ולאחר 6 קומות הוא הרגיש שהדבר כבר נהיה קשה מאוד עבורו. אולם מה יעשה? זו מצווה! הרב המשיך לעלות עד שבקומה ה 13- הוא הרגיש שכבר אין לו כוח, הוא עצר לנוח, ולאחר אגירת הכוחות טיפס עוד שתי קומות. בדרך כלל אדם שעולה במדרגות וקשה לו – עוצר לנוח בתום כל קומה, אך הרב היה כל כך תשוש שהיה עליו לעצור לנוח כמעט בכל מדרגה. לבסוף, בחסדי שמים סייעוהו להגיע אל הקומה הנכספת.
עד כאן החלק האופטימי של הסיפור... מדוע? כיון שהרב הביט ממדרגות החירום שמחוץ לבניין אל דלת הקומה ה 17- ותמה לעצמו: "היכן הידית של הדלת?" הוא הבין שאת הדלת החירום המיוחדת אפשר לפתוח רק... מבפנים! מה עושים עכשיו?! הרב לא התייאש, וקיווה שימצא דרך להיכנס אל בית החולים. הוא התפלל ל-ה' ונח על המדרגות. לאחר המתנה ארוכה, הוא חשב שאולי כך רצון ה', ולכן הוא עמד כדי להתחיל לרדת חזרה למטה.
ומה קרה בדיוק באותו רגע? גוי שדיבר בפלאפון באותה קומה רצה לדבר בקול רם, ללא שיעירו לו על כך, ולכן הוא יצא אל המדרגות החיצוניות תוך כדי השיחה.
הרב פרידמן שמע את קולו של הגוי בטלפון, את הדלת שנפתחת, ובאינסטינקט של רגע החל לצעוק בהתלהבות: "אאאה! מיסטר... חכה!... חכה רגע...". מיודענו הגוי היה מרוכז בשיחה הטלפונית, לאחר שיצא בשעת לילה מאוחרת ממסדרון מואר כולו אל החושך שבמדרגות החירום החיצוניות, ופתאום הוא רואה מולו אדם לבוש שחורים, רץ לכיוונו וצועק עליו במבטא זר! מה היתה תגובתו? הוא עזב את הדלת ונכנס פנימה...
הרב רץ בכל כוחו ובחסד ה' תפס את הדלת שנייה אחת לפני שהיא נטרקה על האצבעות שלו. מלא
סיפוק הוא נכנס, לקח את היין אל הגברת היהודייה.
כעת לרדת כבר היה הרבה יותר קל, אפילו משמח. הרב ירד לאט ובקצב שלו, הגיע אל האישה ועשה
עבורה קידוש בנעימה – "יום השישי... בורא פרי הגפן... אשר קידשנו במצוותיו... ברוך אתה ה' מקדש השבת" ושתה.
האישה היהודייה התרגשה עד דמעות בזמן הקידוש, ובסיומו אמרה לרב בגרון חנוק מדמעות: "רבי! דע לך שלא שמעתי קידוש כבר חמישים שנה!". הרב התפלא לשמוע על כך והסתקרן לדעת את גיל האישה. הוא רק ראה שהיא התנהגה כמו גויה, נראתה כמו גויה, ורק כאשר היא ראתה יהודי ירא-שמים היא נזכרה במילים הבודדות שידעה בעברית:
"שבת שלום", ובקידוש – אותו לא שמעה זה עשרות שנים. הרב שמח ושאל באיזה קומה וחדר היא
נמצאת, כדי שיוכל לעשות עבורה קידוש גם למחרת בבוקר, וכך הם נפרדו לבדיקות הרפואיות ולשינת הלילה.
בבוקר, לאחר התפילה, הרב פסע בשמחה עם בקבוק יין אל עבר הקומה, המחלקה והחדר של הגברת, אך לדאבון ליבו לא מצא אותה. הוא בדק עם הצוות הרפואי האם זו מחלקה פלונית וזהו חדר מספר כך וכך, ומשנענה בחיוב שאל: "אם כן, היכן הגברת שהייתה כאן אתמול בלילה?" – "צר לנו להודיע לך", הסבירו לו בפנים מנומסות, "אך האישה הזאת – נפטרה הלילה...". איזו מצווה הוא זכה לקיים! ממש לשם-שמים, שהרי אמנם כבוד גדול הוא לא קיבל על העליה במדרגות, אבל הוא זכה להפיח חיים ולו לרגע לאשה גלמודה ומסכנה, וזיכה אותה לאחר שנים של סבל להפטר מתוך דבר מצווה, ולהחזיר את נשמתה לכור מחצבתה לאחר שזכתה לקדש את ה'.
